ג'ון דיר A

ב1929 יצא לשוק בארה"ב הטרקטור מדגם A . מנוע 2 בוכנות אופקי,כאשר גל הארכובה ניצב לקו האורך של הטרקטור, מימין המצמד שמופעל ידנית (זרוע קדימה, נעול עובר מרכז. זרוע אחורה הפרדה ועצירת התוף החיצוני של המצמד) ועליו גלגל הרצועה להעברת כוח אל מכונה שעומדת בשדה. מכונת דיש או משאבת מים או מנסרה לעצים וכדומה. בלם לכל גלגל, מימין ומשמאל לסיפון הנהג בהתאמה. הטרקטור הונע בנזין ממיכל קטן וע"י העברת ברז הועבר לפעולה על נפט(קרוסין). במבנה זה, סיפק כ26 כ"ס על גל ההינע וכ-20 כ"ס על היצול. היה זה ניצול ההצלחה של מודל " D ” שהיה יותר כבד ומגושם.

כמובן שהיו לו גלגלי ברזל בלבד, לא היה לו מצבר או סטרטר, לא פנסים. בכלל בלי מערכת חשמל, פרט למחולל ניצוץ המספק ניצוץ לבוכנה ימין ושמאל בהתאמה. ההתנעה בוצעה עי סיבוב מהיר של גלגל התנופה כאשר ברז קומפרסיה של צד שמאל פתוח, ואז עם תחילת פעולה של בוכנה ימנית, סגירה של ברז שמאל ו"הנענו". משקלו המועט, הצמדת הגלגלים הקדמיים, מערכת המנופים לריתום והרמת כל עבוד בגחון, ההגיון התפעולי ואמינות הטרקטור, הפכו אותו לאהוב על חקלאי אמריקה במיוחד מגדלי התירס.

קראו לו "ג'וני פופר" בשל הפוף פוף המיוחד שלו... פו...פו...פו..פו בסיבובים נמוכים(מקסימום 900!).

בשנת 38 הופיע בשוק עם צמיגי גומי(11.5 אינץ' על 36 אינץ'). בשנת 1940 הופיע ה"סטייל מודל". סידרו לו PTO להעברת כח, משאבה הידרולית להרמת הזרועות, שלדה מפוארת והלבישוהו שלמת פח מהודרת. וציידוהו במערכת חשמלית וכמובן סטרטר!. ההצלחה היתה מסחררת,למרות שבפועל השיפורים לא היו מרחיקי לכת (הוא אכן הפסיד את הבכורה לפרמל" M ”).

בשלב זה מיוצר מודל" B ”. קצת יותר קטן ומעט יותר חלש(למשק ה"מושבי"). הצורך לא ברור לנו,יתכן וזו תשובה למגוון של אינטרנש. גם ה B היה להצלחה גדולה. יצור שני מודלים אלה נמשך עד תחילת שנות ה50. אז עברה גון דיר ליצור סדרת ה50 60 70 וכו. עדיין 2 בוכנות אופקי עם סלד נמוך,"גוני פופר".

בסהכ יוצרו כ300000 מדגם A וכ300000 מדגם B .

משפחת סגל מת"א, סוכני "קטרפילר", עושים חייל במכירת ה D-4 ו D-6 . עם קום המדינה, הם לוקחים החלטה ומנסים לייבא את המודל A ומודל B לארץ. הסוכנות מקציבה את האשראי וכמעט כל המשקים הצעירים מצטיידים כל אחד בטרקטור שכזה. (מעין ברוך ,נאות מרדכי, מחניים, שדה נחמיה, עין דור, יזרעאל, חפציבה, שילר, דליה ועוד). הטרקטור נחמד ,אבל לא מתאים להובלות כבדות ובודאי לא לעיבודי השדה בפלחה או בגידולי השדה החדשים. פריצת הדרך בשנים האלה נעשית דווקא עי אינטרנשנל הרבסטר עם הפרמל MD וכמובן ה BMD ב1953. מנוע דיזל מודרני עם הספק גבוה, משקל טרקטור כבד יחסית, גובה מצוין ואחיזת קרקע טובה.

מכירות גון דיר בארץ נעצרות למשך עשור זה.

רק עם סידרת ה20 (1020,2020,3020,4020,5020,7020,) ותחת כנפי ה"משביר המרכזי" בהנהגת משה קלופשטוק, פורצת גון דיר בישראל לחזית המכירות - גם במשק המושבי (שיא מכירות 32 טרקטורים במושב חצבה ביום אחד!) ובעיקר בתנועה הקיבוצית. בסך הכל נמכרים 900 טרקטורים ממודל 3020.

ההצלחה חסרת התקדים מעמידה את המשביר כגדול בהקף הכספי ושני לפרגוסון בכמות הטרקטורים. שנת 1968 היא שנת שיא אשראי לציוד חקלאי - כ150 מליון דולר הכולל 3000 טרקטורים מתוכם 1250 מיסי-פרגוסון וכ-800 ג'ון דיר. לשם השואה בשנת 2005 נמכרו בארץ 300 טרקטורים בלבד!

ראש הדף