ענף הכותנה בישראל

קצת סיפורים כלליים:

גידול הכותנה, קשור בתודעתנו בדרך כלל, עם פרשת העבדים בארצות הברית של אמריקה, במדינות הדרום. הם קראו לצורת ההתישבות האופינית במילה: "פלנטיישן". מטע. אך מה לצורת הגידול המודרנית ולמטע? מיסתבר, שהכותנה בימים ההם גודלה כשיח רב שנתי,שעיקר העבודה בו היתה הקטיף. צורת ההתישבות במדינות הדרום שגידלו כותנה היתה מבנה החווה המרכזי(דו קומתי בדרך כלל) ובו המשפחה הלבנה, סביבה בבקתות העבדים. כ60 אחוז מהתל"ג של מדינות הדרום היה ענף הכותנה, אבל חלקו בתזרים סחר חוץ שלהם היה קרוב ל100%, כך שאי אפשר להפריז בחשיבות הכלכלית של הכותנה, או בנחישות של מדינות הדרום להגן על פרנסתם, ונגזרת מכך לחימתם על שמירת המבנה היחודי שלהן, עד כדי איומי הפרישה וכניסה למלחמת אזרחים,ההפסד במלחמה ושחרור העבדים(1867). שחרור עבדים אמרתם? להד"ם! בדרכי עורמה ,הצליחו החוואים ליצור חוב עבור כל מישפחה שחורה בחנות המכולת של החברה המעסיקה. אם שכר יומי הסתכם בסנטים בודדים,הרי שחוב של 2 עד 3 דולר הוא כמובן שיעבוד נצחי ובעצם כמילות השיר" I OWN MY SALL TO THE COMPANY STORE ” הופך למציאות חדשה,עבדים דה פקטו!

ב-1892 נולד בחור בטכסס ג'ון ראסט שמו, כישרון טכנולוגי שכבר ב1911 חושב ומתחיל לרשום סידרת פטנטים בנושא קטיף כותנה. יש סברה שזה לחלוטין בלתי ניתן לפתרון מכני. גם בית הגידול של הכותנה, מדינות הדרום, אינן מאופינות בתפיסה ה"פיוריטנית"של המידווסט,אינן מעודדות פיתוח, שמרניות מטבען ואפילו מיצרות אנטגוניזם חברתי ודתי לחידושים שכאלה.

עם התפתחות החקלאות בקליפורניה וארקנסו,שאלת המיכון הופכת קריטית. שום דבר טוב לא קורה, פטנט קטיף באמצעות אצבע מיסתובבת נשאר בידי האחים ראסט,שמסרבים למוכרו ליצרני המכונות באילינוי(אליס צ'למרס, מקורמיק מטעם אינטרנש ואפילו ג'ון דיר מתענינים). בתחילת שנות ה30 קונה מקורמיק פטנט לקטיף באמצעות ווקום ואחרי שנתיים של פיתוח סודי ,מודים שם שבעצם אין התקדמות והמכונה מספיקה"קצת יותר מפועל" ליום עבודה.

רק ב-1938 ראסט, בעקבות התרסקות כלכלית של חברתו, מוותר על בלעדיות בפטנט ומוכר למקורמיק. מקורמיק נתקלים בשטח בעוינות ומאמצי העונות הראשונות יורדים לטמיון.רק בתום הקטיף של 41 מכריז הנשיא האגדי של אינטרנאש(מקורמיק) על נכונותו ליצר קטפות וקורא לחקלאים להכניס הזמנות....! ב7 לדצמבר נופלת מכשלה חדשה. הקיסר היפני תוקף ב"פרל הרבור" ובארהב כמו תמיד, מהלך ראשון בכניסה ללחימה: הקצבת עפרת המתכות! ומי קובע את המיכסות? הסנאט, והסנאט רפובליקני שמרני,והשולטים בו הסנטורים של הדרום שתמורת הפגנת הפטריוטיות חותכים את ההקצבה של מקורמיק לשואף אפס,שילך לייצר זחלמ"ים ויעזוב אותנו ממכונות חקלאיות שנויות במחלוקת....!

ב45 המלחמה הסתימה וב49 מקורמיק מציג סידרת יצור של קטפות שה"ספינדל "(אצבע הקטיף) מונעת פוזיטיבית והיחידה כולה רכובה על טרקטור פרמל. מחוץ לעונה תפורק הקטפת מהטרקטור והוא ישרת בעיבוד השטחים. התפיסה של גידול חד עונתי וקטיף ללא קציר השיח שולטת. גם ראסט מצליח ליצר 50 קטפות ראשונות במימון חקלאי ארקנסו,ופותח מיפעל מצליח ליצור קטפות. את הפטנט מוכר גם ל"אליס" שיוצאת לשוק עם קטפת דומה מאד לראסט. הנעת ה"ספינדל" בחיכוך על רצועת גומי...

המכונות מתקבלות בדרום בשנאה מופגנת. "את המכונה הזאת,צריך לזרוק למסיסיפי...היא תהרוס את כולנו..." זועקים העיתונים החקלאים החשובים של דרום קרולינה. ואכן סוף סוף זז משהו במדינות הדרום. מתחילים לעזוב את החוות ולנוע צפונה...תנועה רחבה לשוויון זכויות שמגיעה לשיאה עם נדידת עמים עצומה לדטרויט וניוארק ..מלקולם איקס וכמובן לותר קינג בראש..מהומות 67 ושריפת רבעים שלמים הם פורק הלחץ לתנועה המונית זו מהדרום לצפון. כ6 מליון שחורים ומליון לבנים נעו צפונה בעקבות המהפך הטכנולוגי ששיחרר העבדים. באוניברסיטאות נקראת הקטפת "מכונת האמנסיפציה".

ובישראל?

מלחמת השחרור מסתימת,התרחבות חקלאית מתרחשת. מאות אלפי דונמים של אדמה חקלאית נוספים להתישבות:כל עמק בית שאן, רמת יששכר, רמת סירין, מלוא בקעת יבנאל,חלקים נרחבים בעמק זבולון וגליל מערבי, המון אדמה בעמק חפר, ובעקר מליוני דונמים בנגב. יש אדמה ובצורה מפתיעה יש גם מפעלי מיים אזוריים. גידול תפוחי אדמה שולט באדמות עמק יזרעאל, יבולים יפים וקשיים רבים באיסוף(ידני). אבל שר החקלאות לוי אשכול מבקש יותר!

יהודי יקר, לוי אשכול. ממיסדי ההתישבות בעמק הירדן, מיסדי המשביר המרכזי ועמודי התווך של מפלגת מפא"י. אחרי מות ברל כצנלסון ב45 הופך להיות לפיגורה הכלכלית הבחירה במערכת ומאחרי הקלעים.

בקום המדינה, אשכול כשר החקלאות קולט את הצורך בחקלאות מודרנית, אינטנסיבית או מה שנקרא אז "גידולי תעשיה נוסח קליפורניה".

אז יש אדמות, בצורה מפתיעה יש גם מיים, ידע – אין, ואין כיוון מרכזי. ובמדינה סוציאליסטית, כמעט בולשביסטית, ברור שהיוזמה תגיע מהשילטון המרכזי...

מזמין אליו לוי אשכול את בכיר החקלאים בעם היהודי, הלא הוא סם המבורג מקליפורניה. בסיגנונו המחוספס וכמובן באידיש שואל אשכול:"מה יש לך להציע אינגל'ה?"

המבורג מציע שקדים. "נו, בסרט הזה כבר היינו ונפלנו..." כונתו לנסיון רחב הידיים של מושבות הברון לטעת שקדים (כ35000 דונם ניטעו והושמדו תוך שנתיים עי הנמטודה...). אגב,כל מושג השקד "הבלדי" אותו מציגים שכנינו הפלשתינאים, הנו המשך של עצים אלה, לא בלדי ולא בטיח, הכל צרפתי אסלי שאומץ על ידם בשנות ה30...

אז תעשו "קצ'אפ"..(עגבניות לתעשיה).."נראה לך ציוני מין עינין שכזה...?"

נו אז נותרו סלק סוכר,תפוחי אדמה וכותנה. על סלק הסוכר וקורותיו ותפוחי האדמה בפעם אחרת.... אבל נופלת ההחלטה על גידול הכותנה.

מוקמת חברה של הסוכנות "יצור ופיתוח" ונשלח סם המבורג לחרוש את הארץ ולמצוא היכן להתחיל ולגדל כותנה.בצורה טבעית הוא נמשך לטמפרטורות של עמק בית שאן באזור מעוז חיים. במאמר מוסגר, מותר לספר שכשחם לחבר'ה של ניר דויד הם יורדים למעוז ואז רואים מה זה חם אמיתי! 46 בצל!

בכל אופן שנת 53 חלקה ראשונה של כותנה נזרעת על ה"זור", קרוב לגשר שיך חוסיין. סם המבורג מגיע במרס ומזועזע : התלמים, הוא אומר, נראים כמו שיירה של שוורים המשתינה ברוח...איך תקלטרו בזיגזג?

בכל אופן מגייס 2 טרקטורים של פרמל בארהב ( MD מוגבה), מקבל שטח עבור הפרויקט: ידוע היום כחוות שמואל, מביא שני מנהלי עבודה מקצוענים מקליפורניה ומתחיל "ללמד בני יהודה תלם ישר". קורסים אינטנסיביים בבנית מערכי קולטיבטורים ותיפעולם...מזיקים והדברתם..קטיף בידיים..ובנית הג'ין הראשון בעמק בית שאן ואלו שאחריו.

ב54 הקטפות הראשונות בארץ. ב"שותפות עמק חרוד" עובדים כארגון אזורי עם 6 קטפות. לפי עדות של יוחאי קמחי ואהרלה ארצי מעין חרוד איחוד היו אלה מכונות של "אליס צ'למרס" (3) ושל "ראסט".לא של אינטרנאש ולא של ג'ון דיר...

עדיין רוב הקטיף בידיים, ילדי המשקים ופועלות מהעלייה החדשה במעברות באזור ומבית שאן ובנות הכפרים הערבים ששרדו אחרי מלחמת השיחרור. שפיכה לעגלות סל והידוק בקפיצות בעגלות. ב1965, בדומה לקליפורניה, בארץ כבר לא קטפו כותנה ביד. בדרום קרולינה באותה תקופה, עדיין 30% מהקטיף בידיים!

הספקי הקטיף עלו מ800 דונם של קטפת חד טורית לעונה, ל2000 דונם קטפת דו טורית ג'ונדיר לעונה, ומשם ל3000 דונם לעונה ב 4 טורית ו4000 דונם ומעלה ב6 טורית החדשה של ימינו.

מ50 קג לעובד ליום הגענו ל70 טון לקטפת ביום ובעתיד הקרוב יעלם כל מערך הקבלה וההידוק: הקוטפת החדשה מהדקת על סיפונה את "חבילת הכותנה ומורידה בשטח. היציאה לשטח בבקר של מפעיל הקטפת תהיה סולו, עוד יותר לבד מיציאה לקציר, והחיסכון בציוד הקפי יהיה מהותי ביותר.