איך הגיעה סוכנות "ג'ון דיר" לידי "המשביר"?

והימים, ימי המרד הגדול. (לא של היהודים נגד הרומאים, אלא הערבים כנגד המנדט הבריטי בא"י 1936).

ותיסגר יפו בפני אנגלים ויהודים למשך שנה וחצי, כמובן גם נשללה גישה לנמל ביפו. יוזמה מידית של הסוכנות היהודית, דיזינגוף ו-ווקופ(הנציב הבריטי), מוציאה לדרך את בנית נמל תל אביב (נסגר ב1962). בחזית הנמל נבנה "יריד המזרח", כעין תערוכה קבועה לטכנולוגיות בעבור פלשתינה וכלל המזרח התיכון. אחד הביתנים שייך למשפחת סגל התל אביבית (המסעדה ברוטשילד שנקראת "ברוהאוס" כיום היתה פעם שלהם...)

סגל, בעלי חברת "מחסני מצרים" מיבאים את הטרקטור של "קטרפילר", המשך לחברת הטרקטורים HOLT שהצטינה בכלי ענק מגושמים. הם הגיעו לארץ כגוררי תותחים של הבריטים במלחמ"ע 1 ונמכרו לשוק האזרחי כעודפים. ידוע לנו על תיפקוד מעולה בעין חרוד של ויניה כהן, ומסיפורי אבותינו, על השאלת ה- HOLT ומכונת הדיש מעין חרוד לנהלל. תלאות המעבר דרך מעבר שריד והקושי הגדול להעמיד את הטרקטור בקו אחד עם מכונת הדיש למען לא תעוף החגורה המניעה. בשנה זו מכונת דיש נוספת פועלת בגורן של חדרה והיא מונעת מעגלה עם מנוע קיטור גדול(ראה תמונה).

סגל זיהו את "ג'ון דיר" כיצרן מחרשות מוביל (אכן הוא דומיננטי בתחום מזה 100 שנה כמעט..) ובחרו במחרשות שלהם להשלמת הזחלים של קטרפילר. יש לדעת, שחלוצי המיכון(עין חרוד) אהבו את ה"דירינג" 1020 וממשיכו ה T 20 של IH . היו בעין חרוד "רק" 5 כאלה, שעה שויניה כהן לחץ למיכון.

היו אחרים... למשל קבוצת גבע שחרשו אדמותיהם ב"מניז", מין מערכת של בהמות המסובבות תוף בקצה השטח ומתלפף לו כבל המושך את המחרשה לאורך השדה. כלה בסיפורים על רמי יבזורי במשמר העמק(חקלאי ענק עד היום!) שמוכיח קבל עם כי ניתן לבצע כלל פעילות המיספוא וגן ירק עם בהמות בלבד, מגיע ל25 בהמות!

השילוב של זחל קטרפילר ומחרשת סכינים או צלחות (בהתאם לכמות הסלעים בשטח) הפך שילוב מנצח. ה-15 ה-22 ה-2 D ואחריו ה-4 D וה-6 D עם שתי מחרשות של 6 צלחות כל אחת, היוו את שדרת החריש בא"י ובהמשך עם קום המדינה. גם כשהגיעו אלינו ה"ג'ונדירים" הראשונים לחריש, נלחמו ב"משיגי גבול" אלה מיטב המדריכים ובראשם יהוא האפט: "אתם מהדקים והורגים את האדמה", היה טוען בלהט, לך תסביר לו שיש עוד כמה שיקולים בעולם כמו גב מרוסק, חזרה הביתה בערב וטרקטור "לתפוס" בנות בתל יוסף...

בכל אופן, עם קום המדינה מחליטה "חברת "מחסני מצרים" שתי החלטות חשובות: אחת לשנות השם ל"חברה ישראלית לטרקטורים" שהרי מצרים היא ארץ אויב, השניה להתחיל לייבא טרקטורים לארץ, גלגליים כמובן.

ומתחילים לייבא את המודל" "A ואת מודל " "B . ידוע לנו לפחות על טרקטור אחד מודל L שהיה במושב עמיקם, אצל אחד מעולי חרבין, הטרקטור עבר בירושה לאספן בן המקום והוא הצליח לאבד חצי ממנו (קומבליס, שיאריך ימים.)

איך מקדמים שיווק טרקטורים במדינה בולשביקית (אין תואר אחר לישראל של שנות ה50..)? גרינשלג, שמייבא פרמל של IH , "משחד" החקלאים בשיגורם על חשבונו ללימודים בבית ספר של "פרמל" בארה"ב. ברודצקי,מטעם פלדמן מוכר MASEY HARIS , שאיש לא יכול להתחרות בקומביין שלהם. "פרגוסון" מוציא לדרך את קורסי המכונאים הראשונים בארץ:השתלמות ב"אורט" בשוויץ והמשך למיפעל באנגליה. "אליס צ'למרס" משווק ע"י המשביר, כך שיש לו יתרון מובנה. משפחת סגל מוצאת דרך אל גיזבר הסוכנות היהודית ותמורת התחלקות בעמלה (עם הסוכנות,חס וחלילה משהו לא כשר..), לוקחת הסוכנות על עצמה חלוקת טרקטורים לכל ההתישבות הצעירה והמשקים הוותיקים המקורבים. על פי עדותו של פייגין מטבעון שהיה מכונאי צעיר במוסך קרית מטלון, המרכזי של CAT , הלך הצוות הצעיר של ההרכבה לצריפין למחסני הסוכנות ולימד אותם לפתוח הארגזים ולהרכיב הטרקטורים.

חשוב לספר,למען הדיוק ההיסטורי ,שלטרקטור הזה ( A ) אין סכוי אל מול הפרמל MD . די אם נציין שה MD עובד כסידרו עד 1975 בערך וה A האחרון עבד ב1961. וזאת על שום מה? על שום שבעצם זהו טרקטור שתוכנן בשנות ה30 לתת תשובה למגדל התירס ב" RANCH " האמריקאי. התעקשות מוגזמת רבת שנים על פשטות ואחזקה זולה האריכה ימיו שם, אך לא תאמה את המעבר לשטחים גדולים, שהוא שורש ההתפתחות כאן. הטרקטור שיוצרמ34 עד 55, חמוד לאלללה, אבל: מתהפך, מגמגם, חסר כח, ואינו דיזל. גם לא מספיק לגרירת עגלות.

אולם כשהסוכנות מחלקת ב"חצי חינם" הוא חודר לאיטו. במיוחד למשקים לאורך הירדן המישתמשים בו להנעת משאבות מיים, מתוף שעל גלגל ההנע למשאבה במרחק כמה מטרים. גם בעמק הוא מופיע כמתנת סוכנות ליזרעאל, חפצי בה, ותל יוסף. גדעון כנעני מעיד כי בכניסתו למוסך ב53 כבר היה הטרקטור בשימוש חלקי. אלי לנדאו (לשעבר ראש עיר הרצליה ועיתונאי ענק) אהב לעבוד עליו בחפציבה. זוכר התהפכות בירידה מיזרעאל. כמו גם מולי קינן ממיסדי יזעאל (האח הצעיר של עמוס) שהיה ה"עגלון" הקבוע של הטרקטור, גם הוא חולץ מהתהפכות עמו ע"י רמי עזרוני, שעד היום מוכן לבצע בו תיקונים בעינים עצומות..

בתחילת שנות ה50 מבין לוי אשכול ושונה וממשיך אותו חיים גבתי, כי יש לאמץ את שיטת החקלאות האינטנסיבית של חוות קליפורניה. יש אדמה יש מיים יש הון,יש גם עבודת ידיים משלימה, פרנסה להמוני העולים. שילוב של חקלאות ומפעלי תעשיה לעיבוד תוצרת חקלאית, מוגדר כיעד כלכלי. מזמנים השניים את גדול החקלאים של העם היהודי, סם המבורג, בעל חווה של כ50000 דונם במחוז פרסנו במדינת קליפורניה, כ250 קמ דרומית לסקרמנטו הבירה. מציגים לו את ההיקף והרצון להגיע למאות דולרים הכנסה לדונם.

סם מציע לטעת שקדים. זה הלהיט בקליפורניה באותם ימים, איסוף מכאני, השקייה בשעור סביר והכנסה מובטחת של 500$ לדונם,תעשיה קואופרטיבית הנשענת על הענף... אשכול קוטע אותו: "בסרט הזה כבר הייתי.." אכן בתחילת המאה, כשאשכול היה פועל במושבות הברון, ניטעו כ-30 אלף דונם שקדים על כנת אפרסק. הנמטודה השמידה את המטעים באחת, לא עזרו כל האגרונומים ופקידי איק"א...

סם חוכך בדעתו ומציע "קטשאפ". סליחה ? עגבניות לתעשיה... אהה זה לא נשמע מספיק יצרני או ציוני כלשונו של גבתי (אגב, שני בחורים אלה נקשרו בקשר עז וסם בנה ביתו על יד גבתי ביפעת, בית המבורג עומד שם על תילו עד היום.) קליפורניה מגדלת היום כשני מליון דונם שקדים. וישראל אחרי הרבה לבטים נטועה כיום ב70 אלף דונם שקדים! אבל אז...זה לא הלך.

המבורג שולף מכובעו את סלק הסוכר, והכותנה. עלינו להבין את השיטה: לעת חג סוכות קוטפים הכותנה, מספיקים לחרוש לפני הגשם ולהכין את השטח לזריעה. עכשיו בא תור זריעת סלק הסוכר והקילטור שלו, ובהמשך זריעת הכותנה (מרס). עתה מגיעה עונת איסוף הסלק(מאי) ואחריה שתילת העגבניות לתעשיה, קילטורי הכותנה כל העת הזאת. בראשית הקיץ איסוף העגבניות נושק לניעור השקדים ואיסופם והגענו בשנית לקטיף הכותנה. כך אנו מנצלים את הציוד, האדמה והמיים בתפוקה מקסימלית. בסוף צדק המבורג והגענו לכך.נחזור לבולשביזם של אשכול וגבתי...

"נגב ממטרות עליך..." מקורות משתוללת ומביאה מיים לכל מקום וסם המבורג במכוניתו של הרמטכ"ל(יגאל ידין) יוצא לתור את הארץ... עוצר, לוקט רגבים, מפורר בידו, ספק טועם ספק מריח, הוא יודע משהו על אדמה וטיבה. בסוף הוא מבקש מהנהג לקחת אותו למקום עם הכי הרבה מיים והכי חם. יוצא מעוז חיים (על שם חיים שטורמן שנהרג במקום, בעלותו על מוקש בדרכו מחמדיה לטירת צבי לפני מלחמת השיחרור). מספרים, שכאשר חם לחברה מניר דוד(על יד הסחנה), הם יורדים למעוז לראות מה זה באמת חם!

אז סם ניצב דרומית לגשר שיח חוסיין, על ה"זור", חלקה של כ-400 דונם, והוא מסכם עם זרובבל ארבל (איש ענק, שווה סיפור מיוחד, לגרות אותכם..רמ"ט פלמ"ח..) ש"כאן תצמח שממה" כמאמרו של הרצפלד. חוזר לארה"ב, שולח זרעים ומתכנן להגיע באפריל לראות הנביטה ולהנחות את המשך הגידול. אנשי מעוז רותמים את המתלם הדו שורתי של תפוחי האדמה, ו"פותחים" תלמים כמו שאנו מבטאים, מאחר ומלאכת פתיחת התלם הראשון היא מלאכת מחשבת שהרי השאר נשענים עליו. מצמידים שני ראשי זריעה מגן ירק לפרגוסון 22, זורעים הכותנה, משקים בהצפה בתלמים, וממתינים לבואו של סם ולנביטה.

זה הצליח, הכותנה נבטה וסם מגיע לשטח.... הוא תופס את הראש: מה זה? אתם עושים שורות כמו פרה שמשתינה ברוח (כשזה נאמר בהונגרית זה נשמע חזק במיוחד.). איך ניתן לעבד מין שדה שכזה באמצעות קולטיבטור, שהרי כל נגיעה בהגה על מנת ללוות את השורה מטלטלת את הכלי מאחור באופן שיעקור את צמחי הכותנה, והרי יש לבנות את הקלטרת כך שתתקרב כ2 וחצי סנטימטר אל שורת השתילים הרכים מכל צד. בקיצור הפער הטכנולוגי והתרבותי בכל שנוגע לחקלאות אינטנסיבית מכה בפני המכונסים בשדה. אל יאוש, המאמצים בשנה זו הופנו ללימוד המלחמה במזיקים והעישוב נעשה ביד בלבד.

שולח סם קריאת מצוקה לידידו גבתי. גבתי מכנס מועצת המינהל באותו יום ומסוכם ומוחלט להקים חווה

בהחכרה לדורות (בידי יצור ופיתוח, מכשיר כלכלי של הסוכנות) הלא היא "חוות שמואל' על שם סם המבורג, בואכה ירדנה, בבקעת בית שאן. המבורג שולח לשם 2 מנהלי עבודה, המתמצאים גם במזיקים עיבוד וקטיף. שם לומדים בני ישראל תלם מהו, פרודניה מיהיא, וכיצד בונים קלטרת לכל ישום בעונתו מהאביזרים השונים.

כמובן שהטרקטור "אליס צ'למרס" שמיבא המשביר, לחלוטין לא מתאים לעיבודים: קטן וקל מידי, חלש מדי, חסר כל תליית כלי אחורית... אותו דבר האוליבר 88 שבכלל אין לו הידרוליקה. הפרגוסון משוכלל אבל קטנצ'יק... בקיצור, פנו החקלאים לאירגונם המשותף "אירגון עובדי הפלחה" (עד היום הזה), ומנהל הארגון פנה ל"שלשת הגדולים" הלא הם רכזי וועדות הכלכלה של התנועות הקיבוציות (בשיטת ה-"טרויקה הרוסית") והגדולים שמחליטים בכל דבר, מחליטים וניפגשים עם דב שיבא, חבר קיבוץ אילון ומנהל המחלקה הטכנית של המשביר. דב איש עם חזון וצניעות, מסכים אדרבא תישלחו אדם מתאים שיקח על עצמו את הטכנית חקלאית..הוא אומר.

נבחר משה קלופשטוק ממולדת. מהנדס בהכשרתו טרם עליה לארץ, ממיסדי מולדת ב37, פלח ומרכז משק, (אנחנו תמיד הערצנו אותו ואפילו ב1980 בפרויקט משותף עם מיפעל "מולרם" של מולדת הנ"ל הציל את המצב בעצה מיקצועית, באמת יש לסופרו בין גדולי שליחי הציבור במחוזותנו...). זה לקח כשנה ומשה קיבל על עצמו את המשימה. למחרתו היה עם כספרי, מנהל המוסך, ושיבא, יחד על מטוס לעיירה מולין באילינוי, שם ניצב מטה ג'ון דיר.

השמועות על סידרת היצור החדשה של ג'ון דיר שהנה הנה יוצאת לשוק, הגיעו לארץ עם "גיבור ישראל" הלא הוא רון פלר, עובד "המכון" ולומד בארה"ב, ומאברם זרחי, לטעמי גדול המהנדסים שעסקו במיכון חקלאי (אגב , "תום קר", הבאגי, מיוצר ברוחו וכלבבו ע"י בנו יורם זרחי. הקרטינג הראשון בישראל תוכנן עבור יורם ל"ברמיצווה" ע"י אברם, ונבנה במוסך בגבע עי אחיק שמחוני, בשעות הפנאי בין פיתוח "עורף מעמיס" וניהוג ל"טופר" בסלק סוכר...)

מגיעה המשלחת למולין. דב מדבר אנגלית, משה קלופשטוק וכספרי רק גרמנית. וויליאם היואיט הנשיא ה5 של ג'ון דיר וכנראה הבולט שבינהם, מוצא זמן לקבל המשלחת המכובדת ולשמוע את חקלאי ישראל.

הם לא מבזבזים זמן ומבקשים עבור המשביר את סוכנות ג'ון דיר למדינת ישראל. בודק הנשיא בנירותיו ורואה שדוקא בעשור האחרון החלה מכירת טרקטורים לישראל...כ100 יחידות בין 49 ל59.

שיבא מגיש הזמנה ל50 קומבינים לעונה הבאה ומשה מוסיף התחיבות ל-500 טרקטורים מהסידרה החדשה, תוך שנתיים. לנשיא זה נראה מיספר מופרך... הוא מרים גבה... הכיצד ניתן לחולל מהפך שכזה, שהרי סגל אינו קוטל קנים בין סוכניו שמחוץ לארצות הברית?

"אינך מבין", שונה משה, "אנחנו בתהליך מהפכני של מעבר לטרקטורים של 65 כס ומעלה ,עיבודים בארבע שורות... ואנחנו המשביר!". לא שמע היואיט על המשביר... "אנחנו סולל בונה..." אחזו גם על כך לא שמעו באמריקה. שולף משה קלף מנצח, "אנחנו בנק פועלים..." גם שמו לא הגיע למולין. דב באנגלית וביאוש אומר, שכנראה שמה של ההסתדרות לא הגיע כל כך רחוק.

"ומה זה הסתדרות?" שואל הנשיא. כלאחר יד עונה משה שזה ה israeli unions ...

מהפך!! יוניונס, אומר הנשיא, השיגו לי את ג'ימי הופה! תעשית הרכב, היוניונס והמאפיה בשנים אלה עם גבולות מטושטשים למדי...אתה מכיר הסתדרות? שואל הנשיא את הופה. למה ,מה הם רוצים? את הסוכנות...תן להם עכשיו לפני שהם מתחרטים,תשובתו של הופה.

כך הגיעה הסוכנות לידי המשביר. שנוי האורינטציה של הסוכנות בראשות בן גוריון 20 שנה קודם, הוליך את מיטב עסקני ההסתדרות לחריש עמוק במוקדי ההשפעה בארה"ב ובצורה טבעית יוניון ביוניון התחככו.

מהדגם 95 ו105 הגיעו כ300 קומבינס, כ1000 טרקטורים 3020 ו4020 תוך שנים בודדות היוו את פריצת הדרך בארץ.

ג'ימי הופה גמר בתוך בטון, המשביר קרס בשנות ה80, היואיט מת בשיבה טובה ובג'ון דיר כבר לא היה מי שיזכור את קלופשטוק. כשפנה אליהם לסיוע בהקמת "ג'ונדיר לנד" שאלוהו מיהו בכלל. כשהבינו את הטעות שלחו את מנהל מכירות אסיה להתנצל, אבל משה נפטר גם הוא בשיבה טובה. מכל הצוות המייסד נשאר משה כספרי שיאריך ימים וממכונאי השורה הראשונה אברהם גרוס, גם הוא כבר בן 80.

כך חולפת תהילת עולם... או אולי לא?