הטרקטור 2010 מגיע לעמק

כבר בחורף 1960, אחרי ההתהפכות של דדי ידין ב"ירידה הגדולה" שנגמרה ברגל שבורה, ואחרי התאונה הקטלנית של מוישלה אברמסון בסתיו, בואכה הירידה הגדולה של בית שאן, הבינו אנשי המוסך והמיספוא כי אין תקווה לעבודה עם ה"פורדזון מיג'ור", ובטיחות ניתן להשיג רק עי שימוש במשהו יותר "כבד", לפחות כמו האוליבר 88. אבל הוא היה מיושן(בן 11) ובדיוק מגיע משה קלופשטוק ומציע להצטרף ל"גל הראשון של טרקטורים שמביאים מארהב, ממיפעל "דביוק" של ג'ון דיר באיואה"...

בדיקה טכנית הראתה על משהו משוכלל יחסית: טרקטןר “Row Corp” עם מפלט תחתון, סיפון אמיתי, הגה בלי תוספת כח הידרולי, יכולת הרמה יפה בזרועות(כ450 קג), 8 מהלכים קדימה בידית אחת עליונה, אפשרות לצמיגים אחוריים 12.5 X 38 אינץ', pto עצמאי לחלוטין(ידית שבתנועה אחת פותחת מצמד, משלבת וסוגרת מצמד!) נוחיות מפעיל יוצאת מן הכלל. אמאמא, קצת חלש(פחות מ50 כח) ובעיקר על בסיס מנוע נפט גרמני שאומץ מ"לאנס", עם הזרקה עקיפה לתוך תאי שריפה עם פלגים לחימום בהנעה... משאבת דלק של "רוזה מאסטר" המוכרת מה "פורד2000", ומערכת 3 נקודות יפה ותיקנית(לראשונה בג'וןדיר).

אז קנינו. ה. יערי מונה על קליטת הטרקטור במוסך. הוא ישויך בהמשך למיספוא (עוזי לב אחראי וקובי רון המפעיל) ובינתיים נכנס למוסך להסבת גלגלים אחוריים ל"נבות" של אוליבר 88 - גם כבדות וגם 12.5 X 38. עכשיו צריך לפצח את ברגי ה"קלפות" בין הג'נטים לנבה. אני אפילו לא זוכר למה, אבל המשימה מוטלת עלי (בן 12 בערך). עושים את זה עם איזמל, כ24 אומים כשהקונץ לא ליפגוע בברגים, 5 שמיניות, הברגה גסה. זה כמובן כרוך בחיסום האיזמל והשחזתו מחדש וכו'. אבל עשיתי את זה ובתמורה קיבלתי סיבוב על הטרקטור החדש כשקובי עומד על הסיפון נשען על הכנף ושומר עלי!!!

איזה צליל מיוחד היה לו... קצת צרחני או מצלצל קימעה, לא מזכיר בכלל את שאתם מכירים היום. עשן כחלחל בשובל נמוך על הריצפה (מפלט תחתון אמרנו...) וריח הדיזל המיוחד שלו, משולב בריח הירק הקצוץ... משהו שלא מן העולם הזה. השילוב של ריח הדיזל עם ריח התירס הקצוץ בקיץ היה עוד יותר משהו. וכשמכניסים לשמיני הוא שורק ונוסע מהר יותר מה bmd של אינטרנשנינל ובטח יותר מהר מה"פורדזון מיג'ור". אז ידענו שיש לנו ביד אלוף!!

הטרקטור יצא מיד לעבודה. עליכם לדעת, שזה דבר יוצא דופן במקומותנו. לפניו, כל אחד מהטרקטורים החדשים היה עובר אצל יוסיק רז "סידרת חינוך" הכוללת הסרת כנפיים וכיוצא באלה, שכן מה מבין היצרן האמריקאי בהתאמת טרקטור לפלחה הישראלית? והעבודה - זריעת תפוחי אדמה. אולי השנה האחרונה שנזרעו תפוחי אדמה במקומותנו, לפני שהגידול ירד לאזור בני שמעון ורמת הנגב.

אפרופו תפוחי אדמה. אריה זבילביץ', כבר בן 95 ועוד חי עמנו, הוא האיש שמיסד את הענף בשנות ה40 והופך אותו למערכת כלכלית מרהיבה עם בית אריזה משוכלל המצויד ב4 בתי קרור(!), מערכות מיון, טבילה ושימור זרעים, וכמובן מלוי ושיווק בשקים. אמריקה ורסאנו! מגדלים את זה בדיוק בצורה שמגדלים היום.

רק הזריעה היתה פרימיטיבית למדי. מתלמת של שתי שורות, עם מיכל מלא תפוא"דים מעליה, שני מושבים, ושני אנשים היושבים וזורקים תפוח תפוח בקצב הנכון אל בין כנפי המתלמת. זה היה תפקידו הראשון של ה2010. בזכות יכולתו לסחוב משקל כבד על הזרועות איפשר מאות מטרים של עבודה ללא עצירות. נו, קיבלו גם פרס קפלן בשל הישגי יבול מדהימים. יודעי דבר מעידים שזבילביץ' פשוט שכח למדוד את הרווח שבין השורות כך שכל דונם הפך לחצי דונם... הצוות (יואל צביקה עזר ובבי ז"ל) תמיד הכחישו! אבל אנשי קונדס הם היו באמת.

עזר החליט שסוף סוף חיבים ללמד את זבילביץ' לינהוג ולו משום שעיברת את שמו לזבולון לכבוד קבלת הפרס (פרס קפלן, כמובן). הקורבן הניבחר היה ה"פרגוסון 22 של ה"כרם", ששימש בעונה זו ככלי לוגיסטי לענף. הם מושיבים את זבולון על הטרקטור. יואל המדריך מורה: "תילחץ קלאץ'", מכניס לו הילוך 3, מתרחק קימעה, ואומר לו: "עכשיו תעזוב לאט לאט..." זה הצליח, זבולון מושך בידית הגז ויוצא לדרך. (רק גז יד, תפנימו כבר צעירים, גז רגל היה לפרק זמן קצר ב"קייס" ואחר כך רק ב2010 בו היינו מבצעים "צווישינג" גז להעברת מהלכים, כחלק מנהיגה מקצועית ולעשות רושם על הבנות שכבר אז לא סבלו חריקות...).

זבולון יוצא לדרך מאזור "כרם ד", קרוב לואדי סידר, בדרך גבול הפרדס ומשם בכביש העולה לגבע עד מעבר השער, ומשם בדרך הסולינג עד מעל המוסך וימינה למטה ומיזרחה אל סככת החנייה של הטרקטורים. בינתיים, קופצים החברה על הפרמל שגורר את המכונה שמוציאה את התפוד"ים, יש לה כבר גלגלי גומי והם תוך 6 דקות במוסך, תופסים את בן יעקב, אבן צור ודנדי, וכולם מתחבאים לראות מה יקרה כשיגיע זבולון עם הטרקטור לסככה. אני הילד הייתי שם! נו, בשלישי פול גז אחרי מיספר דקות מגיע זבולון, (מי שעושה סולו כבר קנה את זכותו לשם עברי) והקטע מובטח שכן אף אחד לא הדריך את זבולון איך עוצרים!

למי שכל חייו עובד בבהמות, זה לא כל כך פשוט. מה קודם? קלאץ' או ברקס? ואז איך מוציאים לניוטרל, ואפילו אם נכנסים בנהיגה קדימה איך עוצרים בדיוק לפני קיר הפח של המחסן של יוסף הורביץ? לא פשוט, בהחלט לא...

כולם בעמדות צפייה כבר מחזיקים את הבטן מרוב צחוק, וזבולון מגיע, ובהילוך 3 "פול גז" מתחיל לבצע סיבובים סביב סככת הטרקטורים... אחרי השלישי צביקה, שהיה המבוגר שבחבורת הפוחזים (בן 29 או פחות) רץ, טיפס מאחור ובכוחות משותפים הם נעצרו. דרך אגב, זבולון עשה רשיון נהיגה בעפולה בהמשך, נהג עוד עשרות שנים בעבודתו כמנהל יצור במשחטות גילבוע ובית שאן, אבל הסולו הראשון שייך לנו!

ה2010 נקלט במיספוא. הוחלט שיש להתאים לו מעמיס הידראולי מודרני (שכן ה"פרמל" הוסב להעמסה עצמית של מיכלי אשכוליות..) וכיצד נעמיס תחמיץ, ובמיוחד כשיש כבר עגלה מחלקת ראשונה, העגלה הירוקה, שבונה מרדכי עם חלקים שרכש אצל דודיק במפעלי מתכת תל יוסף (אגב התכנון של אלי פלס מאפיקים, שמעתיק את המנגנון של"גייל" האמריקאית). אחיק ובן יעקב מחליטים לאתגר את מיפעל "בן ארצי" ליצר מעמיס שה2010 יוכל להכנס אל תוכו,לחבר 2 צינורות הידרוליים, לשלוף שתי רגלי תמיכה, ולצאת לעבודה. משהו זריז ללא הכבדה על הטרקטור. למרבית הפלא זה עבד. היה זה הדגם היחיד שיוצר עי "בן ארצי" בורסיה שכזאת (ניתן לראות משהו דומה חונה בתור מצבה ב"עין צורים", ליד הרפת).

בכל אופן, הטרקטור נתן שרותים מצוינים לרפת וכל עבודת המיספוא. נו, אז איך ניתן להוביל את מעבירי הקווים? קובי ואיצ'ו התקינו ספסל אחורי בין הכנפיים, כך שתיפקוד זרועות ההרמה לא הופרע. עוד נגיע לספסל הזה בהמשך. הישיבה מאחורי הגלגל האחורי כמובן מטלטלת בצורה ברוטלית. זוכרים את העשן הכחלחל שיוצא מאחור? ביחד כמעט בלתי אפשרי לשהות שם זמן ממושך.

השנה כבר 63 ובקייץ 63 הטרקטור קיבל אח - ה2010 של המידגה. אותו דבר, רק גלגלים אחוריים יותר קטנים ונוסע קצת יותר לאט... אבל שר במהלך שמיני אותו דבר.

התחלנו ליסוע לתל יוסף בערב. בהתחלה בפורדזון מיג'ור או באוליבר 88, אבל זה לא סטייל! ה3020 החדש הגיע ונכנס למשמרות חריש עם 600 קג מיים ועוד 400 קג משקולות אחוריות ו300 קג מקדימה. לא התאים לביקורים ליליים בתל יוסף... כיוון שאנחנו כבר חלק מעובדי המישמרות על ה3020, רק טבעי היה לבקש אישור בשתיקה לשימוש לילי ב2010. את זה של המיספוא די חששנו לקחת (איצ'ו מפחיד) אבל אורי אטקין, הדמות החינוכית בכל המערכת נתן לנו מפתחות ל2010 של המידגה ולהערכתי גם החליף מילה עם ברזק שנהנה מהתנעה קלה בבקרים כיוון שכיבינו את הטרקטור בדיוק שעה אחת לפני...!

השירה הנובעת מהגיר של ה2010, יחד עם צרחת הדיזל המיוחדת שלו היתה הסימן לו היתה מחכה בחורה אחת נחמדה בתל יוסף...אנחנו ביחד מאז!

במשך הזמן הגיעו 3020 מס 2 ומס 3 החצי אוטומטי, כך שמסעות הלילה לתל יוסף כבר היו על ה3020. האגדה מספרת, שהוא היה כל כך חדשני ומעורר קנאה, עד כדי כך שאת כל הרומן ניהלנו על כנף הטרקטור, שכן נטישתו היתה גורמת לתל יוספים לגנוב אותו... אבל את שיאן המהירות, ה2010 של המיספוא, איש מהטרקטורים לא הצליח להכות.

בימים ההם הקיבוץ לא מימן רשיונות נהיגה על מכונית או משאית לפני הצבא, אלא לפי תור רק אחרי השרות. יצאו חלק מכיתות התיכון לקיטנה בכפר גלים שליד נחשולים. מגיע שישי בערב וקובי מתגעגע, מה לעשות, לעליזה. איצ'ו לא חזר מהצבא וחיימול גם הוא לא בנימצא, והחבורה ללא יכולת תחבורתית. משום מה, לא הינו סוחבים רכבים. לנסיעות באזור השאלנו עם מפתחות רשמיים, לנסיעות רחוקות השתמשנו בדרך כלל בשרותי איצ'ו או חיימול. רק פעם אחת סחבנו את האוטובוס לילנד עם גיר "ווילסון" של גורן מעין חרוד איחוד - סתם-כדי ללמוד לנהוג עליו. אגב, הגענו עד קיבוץ יפתח וחזרנו לפני אור ראשון... הפתרון ניגזר מאליו - ה2010 של המיספוא. קובי על ההגה, קיצקי על הספסל האחורי, ואודרוב תודרוב לחיפה דרך צומת מגידו, ומישם דרך העיר התחתית עד כפר גלים. זה לקח כשעתיים +

המחויבות שקובי הפגין לעליזה הובילה לחתונה... לא יזוכר לא יפוקד - כפי שאריה רון היה אומר.

ב1965 היגיע 3020 מס 4, ותפס את מקומו כטרקטור של המיספוא. "פאואר שיפט" חזק מאד, וה2010 פינה מקומו כטרקטור מוביל ונשאר לשרת כטרקטור מעמיס עם מעמיס ה"בן ארצי" שכעת נישאר מחובר אליו באופן קבוע. הרפת עברה מהפך כשהחלו מזינים תערובת ישירות לאבוס מעגלה מחלקת. לאבוסים ה"גבוהים" בנה מרדכי עגלת חלוקה עם "שנקה" כהרגלו. לאבוסים הנמוכים שימשה עגלת חלוקה שנרכשה מיצור של"מתכת יפעת". ה2010 הפך לטרקטור הראשון של הרפת.

ה-2010 המשיך בשרותו ברפת,עד שבשנת 1968 בערך, קנה דנדי ידין מסוחר החציר פרידנזון את מערך הטיפול בחבילות חציר: מזחלת אוטומטית, שמתחברת אחרי המכבש ומסדרת את החבילות במיבנה של שמיניות (4 זוגות לאורך), ומעמיס לשמיניות, שניהם מתוצרת "פרמהנד". המעמיס הגיע עם טרקטור פיאט 615 - הנעה מצוינת והגה כח. כמובן שלתפקידי הפלחה לא התאים ואז הועבר הפיאט לרפת. ה2010 נימכר והיה לאגדה. אחיו הטרקטור של המידגה נמכר ב1973, כשהצעירים המידגה דרשו להחליפו, ונרכש 2120. אחיהם השלישי, 2010 "יוטיליטי" שהיה הטרקטור של ה"רעים",.שרד עוד שנים בודדות ונימכר למוסטפה זועבי מנעורה ומישם המשיך לירדנה, ושם כנראה היה סופו. (אז קראו "רעים" לאנשי מטע השקדים. רק בשנים מאוחרות הצליח נתק'ה זבולון להפוך את ההבנה הקולקטיבית של הקיבוץ באופן שה"טובים" של פעם, הלא המה השלחין, הפכו להיות ה"רעים"...)

היה לי ברור, ש1010, 2010, 3010 ו4010 חייבים להוות בסיס לאוסף הג'ונדירים שלי. בחיפושי בסוף שנות ה90 מצאתי שרידי 1010 בדשא הגדול של בית השיטה, אלא שמצבו העגום והמשבר בקיבוץ הביאו אותי לוותר עליו. עוד גרוטאה התגלתה אצל יהודה גולדשטיין בשיחים בשדמות דבורה. אלא שכל מי שמכיר אותו יודע שיש לו נטייה מדהימה להפוך כל שמץ של ביקוש למונופול שבעצם לא רוצה לימכור אלא רק לקבל כסף... אגב שבוע אחרי שלא הסכים לתת לי כמות רצינית של ג'נטים לצרכי בנוי ב"ג'ונדירלנד" מכר אותם בגרושים לפי מישקל(??!). אז לפחות ראיתי מקרוב איך ניראה המימשק בין המפעיל לטרקטור (לא הייתי מעולם על ה1010). הגיעה שמועה שיש 2010 אצל בן יוסף בפרדס חנה. כמובן שמיד הייתי שם ובאמת יש בידיו 2010 תעשיתי עם מעמיס קדמי, אבל גרידי הבנאדם, וה2010 לא יגאל משם בימנו... לעומת זאת נודע לי שבחצר החקלאית של כפר החורש, שנמצאת בעמק (עליד צומת תימרת) יש משהו מענין. בסיור מהיר פגשתי שם אדם מקסים, עמוס, שעל המקום לקח אותי והראה לי את ה2010 של גניגר שנולד בעמק ו"התפגר" אצלו, חלוד לחלוטין אבל שלם לגמרי. התרגשות גדולה, גם תרם אותו ללא היסוס למוזיאון כיוון שהעריך שלא יגיע אי פעם לשיפוצו. עמוס מספר לי שהיו להם שלשה - אחד בגן הילדים,אחד נתן לרן חדוותי לסדנא של עין שמר והשלישי "הייקרופ" כאן לפנינו. החברה של עין שמר ויתרו לנו על שלהם, כך שהיו לנו כעת אחד "היי קרופ", אחד "יוטיליטי", והנה מגיעה שמועה שיש אצל שני אחים, אספנים, במושב זרעים.שני 2010!

נסעתי לראות,יש גם יש. שתי גרוטאות בגשם ובשמש שניהם מטיפוס "רווקרופ" כמו שהיה לנו בשנות ה60! אחד הוסב למלגזה (זוכרים את 3 הרברסים המהירים שלו?!) אבל החברה לא מוכנים לקבל כמה אלפים בודדים ולהפרד מהגרוטאות. האחרון התגלה ע"י המרגלים מנאות הככר. ברוך צלצל והודיע שיש להם גרוטאה ששרדה מ2010 "היייקרופ", מהמודלים שיוצרו עבור אמריקה הלטינית (המושב כבר היה דהלוקס). גם אותו אספנו בטרי זוזי. משלושתם החלטנו לעשות שניים. זה שהתפגר לפני עשרות שנים בנאות הככר, ללא חלודה לחלוטין רק אבק עוטף אותו. שני הצפוניים הפח כמעט גמור לחלוטין מרוב חלודה. עמוס הציע שניבדוק את זה שבגן ילדים בכפר החורש, שכן הגננות "עוטפות"אותו בצבע אחת למיספר שנים, שלא יתקרר... ואכן, מיכסה המנוע היה שלם למדי, עוטה צבע ירוק חיוור - ממש לא דומה לגוון הדשא של ג'וןדיר. ניגשנו למלאכת הניקוי בזהירות (עם מסיר צבע). ירדה שכבת הירוק בהיר ומתחתיה נתגלתה שכבת ירוק בהיר מכוסה בפרחים מכל הצבעים האפשריים. התגברנו והיום המיכסה מככב בדגם ההיקרופ במוזיאון.

לשפץ 2010 זו חוויה. ראשית המנוע, אין כמעט סיכוי לחלץ הבוכנות מתוך הסליבים בלי לשבור את הסליבים. הם יצוקים בעובי דק יחסית ומחוברים יחד כל הרביעיה. הזמננו רביעיה מאוחדת ישר מאמריקה. את הבוכנות הצלחנו לחלץ בשלמותן ורינגים מצאנו ב"מכולה" של רובינשטיין בגבע. כן, לא תאמינו, כשיערי סידר את המחסן במוסך המשופץ של גבע, העלה על המדפים גם את חלקי ה2010 שנותרו למרות שהטרקטור כבר לא היה בשרות! (אגב, המחסן המדובר הוא כל המוסך המקורי שבנו מרדכי עם יאיר זק ז"ל ויבדל לחיים ארוכים צ'יפיק הלא הוא שמואל איתיאל שחפר היסודות במו ידיו). וכך, כשניפרד מוסך הטרקטורים ממוסך הרכב, תכולת המחסן הועברה למכולה, שם תימצא כל אשר נידרש כשתבוא לשפץ ג'וןדיר מהסיקסטיס...

מנוע ה2010 היה באמת משונה. תאי שריפה מקוררי מיים שבד"כ סבלו מקוויטציה חריפה (צד אחד בערה וצד אחר מיים) היו באמת אכולים ללא תקנה כמעט. החלטנו לתקן אותם. איך? ניקוי חול כסחני ואחריו מלוי ב"פליז" עם אוטוגן,יצירת ג'יג מיוחד וחריטה על המחרטה. תהליך קשה אבל נחמד. אחרי הכל הוא צריך להניע ולצאת לדרך, אבל לא למשמרת חריש. את ה"רוזה מסטר" והאינג'קטורים לקחתי למכון דיזל בנצרת ששלח אותם לאיזה מוסד זקנים ביפו שם עוד יש מי שזוכר את המשאבה הזאת, דומה ל3020 אבל שונה במיקצת. משאבת השמן של המנוע היתה בסדר גמור, כך גם גל הארכובה והמיסבים. ראש המנוע היה במצב נואש, אבל בטרקטור שנאסף בנאות הכיכר המצב היה טוב להפליא. ביצענו החלפת תושבות והתאמת שסתומים, חיזקנו קפיצי השסתומים, הטימינג נעשה לפי הספר שכן סימון הטימינג על הקרנק לא נימצא. זימון משאבת הדלק בכלל נעשה עם ג'יג מיוחד.

בקיצור, הגענו להתנעה. סטארטר וקוויק צ'רג'ר... פלגים חימום בחיבור ישיר למצבר...נאדא. עשן לבן ולא רוצה להניע. מיצרים מתאם ומרכיבים שעון קומפרסיה. שומו שמיים, זה בכלל לא דיזל או שיש לנו איזה טעות עקרונית, כיוון שכל הרביעיה נותנת תוצאה דומה ונמוכה מאד. סריקה נוספת של הספרות מגלה שזאת הקומפרסיה של המנוע הזה. זה יניע רק בגרירה. .בודקים פעולת מרססים, נראת בסדר גמור (מחברים אותם בחוץ ומסובבים סטרטר). וותיקי גניגר מספרים שהיו גוררים אותו עד שמניע, יוצאים לרסס בכותנה ומכבים רק בסוף עונת הריסוסים. אני דוקא זכרתי שאפילו בלילה קר חימום טוב בפלגים והוא מניע. קלופשטוק היה מספר שבמודל התעשיתי כבר לא היתה בעית התנעה שכן העבירו אותו ל2 מצברים ו24 וולט.

גרירה טובה והוא הניע למופת...ונכנס למוזיאון בנסיעה.יש לנו כיום שני דגמים במוזיאון ורק סט אחד של אינג'קטורים שעובר מדי שנה מדגם לדגם.

יתרת השיפוץ היתה חלקה למדי. כנפיים התאמנו לו מ3020 אחרי שאת אלה שלו העדפנו להקצות ל3010. גם ראינו בספרות שהמודלים האחרונים יצאו כבר עם כנפיים מרובעות כמו של 3020 כך שהשיפוץ היה אוטנטי למדי בסופו של דבר.

הטרקטור הראשון מסידרה זו הגיע, לא תאמינו, ליטבתה בואכה אילת. קר שם בלילות ובימהרה התגלתה תופעה של התקלקלות השמן, כאילו קופא בתחתית הקרטר. דוביק בן ארי, מכונאי צעיר ומסור באותם ימים התלונן לאחיק בגבע שהחליט לרדת ליוטבתה וליבדוק במו עיניו, היתכן? שהרי השמן של "פז" תקני עפ"י דעת כל מומחה, והעמידה ב-4 אינה אמורה להוות בעיה. אכן היה מישקע לבן צהבהב בתחתית הקרטר

הוזנק אברהם גרוס ממוסך חיפה וחקר את העינין, המסקנה היתה מ'דהימה! פתח הניקוז לא היה בתחתית האגן, כך שבהחלפות שמן נישאר שמן שם והוא גרר את יתרת השמן להידרדרות. קדח אברהם פתח ניקוז חדש , דוביק הלחים שם מופה עם פקק חצי צול ונפתרה הבעיה.

משה קלופשטוק מהמשביר עלה על אוירון, טס בטיסת לילה מפחידה עם מטוס בוכנה קטן בליל סערה משיקגו לדהביוק, נכנס למיפעל הרכבת המנועים, שם אגן שמן על השולחן במישרד המנהל. הרכיב פקק ניקוז ולעיניו הנדהמות של המנהל שפך גלון שמן לאגן, פתח הפקק ורוקן השמן לדלי. כל ההנדסה באה לראות את הליטר שנשאר באגן! משה קנה את עולמו והשיג על המקום משלוח של כ50 מנועי 4 צילינדר ו20 של 6 צילינדר להחלפה בישראל, יחד עם הבטחה מההנהלה הראשית למחיר מיוחד לסידרה החדשה (3020) – "אם תזמין 200 תקבל ב8700 במקום 10000 ליחידה", אמר היואיט. משה הציע להזמין 500 ולקבל ב8000 ואכן בסופו של דבר נקנו עד שנת 72 כ900 טרקטורים מסידרה זו.

על ה3010 וה4010, שאת שניהם מצאנו בארץ, אחד ממש לאחרונה אצל קרייג ביחיעם בפעם הבאה.