ה- 5020 של שעיה או איך לא הוכרע הויכוח-ואיך כן הוכרע אחרי שנה בדיוק!!!
לעולם יש דרכים משלו, וכפי שמיד תראו, למרדף יש המשך עם סיום מפתיע!
זה היה בכנס אספנים, בחורף האחרון, ב"מועדון השרשרת" בגבעת ברנר. הוצג שם 3020 סינכרו ריינג' משנות ה- 60 המוקדמות, משופץ באדיקות ובדקדוק, צמוד למחרשת שלוש צלחות אוריגינלית. הדגמים המשופצים האחרים, מעשה ידיהם של צפריר וחבריו, ממש ריגשו. בפרט ה- D6 של קטרפילר עם ה- PCU המקורי של "להטורנו" והסקריפר המשופץ שכתוב עליו "חריש".
וכך, כטוב ליבנו ביין, התנדבתי והזמנתי את כנס האספנים הבא ל"ג'ונדירלנד".
מין הסתם אירוע שכזה יש לקיים בשלהי העונה החקלאית המוקדמת, משמע באזור פסח, ואכן גייסנו את עמוס לוונטל לעדכן את רשימת האספנים והמנגנון המשומן של בנות ה"ג'ונדירלנד" פצח במסע התעוררות לקראת הכנס. עניין הבירה מובן מאליו, כך גם הבשר, והכל במכפלות הנכונות.. אבל מה בשביל הנשמה? נו, החלטתי להזמין שלושה אנשים יקרים מוותיקי המיכון החקלאי בארץ, כאלה שעד לאחרונה עוד עסקו בעניין. ראשון- אלי גוזני מגניגר, שבשנים המוקדמות שימש במוסך גניגר וארגון עובדי הפלחה ולזכותו עומדת בחירה נכונה של ציוד, החל במסע המפרך של בחירת ציוד השינוע לחבילות חציר (קשה להתאפק ולדלג על סיפור שכזה, אך נשאיר אותו להזדמנות אחרת), דרך רכישת הדיסקוס של "מילר" שהחליף חריש כבר בשנות ה- 70, ההטפה למינימום עיבודים ופיתוח שיטת מדידה כדי שהטרקטור המהדק יחזור תמיד על אותם שבילים, ועוד ועוד, וכלה בהמצאת ה"מרחב" טרקטור ישראלי שרוכב מעל כ- 3 ערוגות ביחד, מהדק מעט ונותן את כל השירותים לשדה שמתחתיו... שני אורחי הכבוד הנוספים הלוא הם האחים וולף מכפר אז"ר, שהיו ראשוני הקבלנים בנגב ובחולה, היחידים שהספיקו לקצור אורז באגם החולה ההולך ומתייבש, שבילו ימים בקציר חיטה לבדואים ושבועות במדידת השטח הקצור באמצעות חבל עם קשרים, שהמציאו את "פיליפ" מארגון משקי הנגב וקצרו גם את החווה שרכש בתוקף קשריו, ועוד כהנה וכהנה עשו, עד שמיכה התעופף מקומביין 7700 של ג'ון דיר ושבר מפרקתו, אך ניצל בזכות הבנים שבדיוק הגיעו להחליפו. עתה משפתרנו את עניין הרוח הרצינית, יש צורך גם במשהו בעל פנים היתוליות.
חשבנו על שתי תחרויות. אחת, תחרות בהנעת הג'ון דיר A משנת 1937 ע"י סיבוב ידני של גלגל התנופה כנגד הקומפרסיה של המנוע. לידיעתכם החקלאים של פעם היו חזקים יותר. היום כמעט אף אחד לא מצליח להניע בדרך זו. תחרת שנייה, משיכת חבל, אבל לא משיכה בין קבוצות אנשים שמושכים טרקטור דומה , שהרי מאמץ כזה ייגמר בטיפול נמרץ, אלא משיכה עד חורמה בין שני טרקטורים!
הרעיון הזה החזיר אותי במכה אחת לילדות והנעורים, לשנים 1965 עד 1970 שאז התפתח החריש בכותנה. הפסיקו לחרוש בזחילים והתחילו בגלגלים, במילוי מים בצמיגים רחבים, הוספת משקולות וכו'. רק טרקטור אחד הגיע עם הנעה קדמית מארה"ב בשנת 1966, דווקא אוליבר. הביא אותו חיקי פיינרמן מאל"צ לעמק יזרעאל המזרחי. והדבר הכבד הזה חרש עם ארבעה סכינים 18 אינץ' והיה מדהים בביצועיו. במקביל קלופשטוק ייבא את ה- 5020 ואת הראשון רכש מארק גולדברג מבית הלל.
מילר לא נישאר חייב והעלה לארץ את ה- 1066 בשנת 1971, ומיד אחרי זה הגדיל לעשות פלדמן והביא את הפיאט 900 עם ההנעה הקדמית! ההצלחה של ההנעה הקדמית הייתה מהממת וקלופשטוק דרש וגם קיבל את ה- 5020 עם הנעה קדמית הטרקטור הזה קרע את השדות ומעת לעת ריסק את ההנעה הקדמית שלו... ההנעה הקדמית שצורפה ל- 1066 ואחריו להידרו 100 של אינטרנש, הייתה לא רעה בכלל, אלא שהפיאט התפרק לחתיכות בשדות, ונשאר ממנו רק מנוע מעולה ששרת גם ב- 70C. הויכוח הסתיים בשנת 1968 עם הגעת ה- 7020 לבית השיטה, מולדת וניר דוד.
אבל דבר אחד ברור לא הסתיים מעולם!
כבר בשנת 1966 תכננו תחרות בין האוליבר ל- 5020.
המבוגרים אמרו- למה לכם? כנסו לתחרות על 20 דונם, על הספק וטיב החריש והמנצח הוא מנצח...
ואנחנו- להד"ם! רק משיכה בין המפלצות תכריע את הנושא.
5020 גמר את חודש ההדגמה ונעלם מהאזור ונגד האוליבר של חיקי עם ההנעה הקדמית פחדנו להתחרות. כך שגם כשהגיע ה- 1066 עם ההנעה הרגילה לא ניתן היה לבצע תחרות, כי לא היה לנו פרטנר. התל-יוספים שוב טענו לעליונות או לפחות עדיפות של אינטרנש על ג'ון דיר. הקרב הזה מעולם לא הוכרע ובודאי שהגעת ההידרו 100 ההידרוסטטי שללה כל תחרות הוגנת שכן אתה לא יכול על הנעה הידרוסטטית בגלל זמינות המומנט המקסימלי מאפס. הייתה גם תחרות בין ה- 3020, מספר ארבע האגדי של הפלחין בגבע, מול טרקטור רומני מחורבן וה- 3020 הובס, מה שהיקשה כל ניסיון לחזור ולהתמודד...
בקיצור, לא הצלחנו בנערותינו להכריע בשאלת השאלות , כושר הגרירה של מי חזק יותר. והנה, לקראת כנס האספנים עלה בדעתי הרעיון- אחת ולתמיד נכריע בשאלת השאלות, האדומים או הירוקים?
והשאלה תוכרע בתחרות אובייקטיבית בין ה- 1066 של אינטרנש לבין ה- 5020 של ג'ון דיר, שניהם ללא הנעה קדמית, אך כל אחד עם 137 כוח סוס, עם 6 טון משקל וצמיגים רחבים. ירתמו אחד אל השני על האספלט בג'ונדירלנד ונראה מי מושך את מי בשלושה סיבובים זהים! שנת הייצור של ה- 5020 היא 1965 ושנת 1971 של ה-1066.
יש שני 5020 בארץ (מלבד זה שאצלנו במוזיאון), אצל קפרא בבית אלעזרי ואצל שעיה במגרש האוסף בשדה יעקב. החלטתי לבקש משעיה לאפשר לנו לטפל ב- 5020 ולהביאו לתחרות. את ה- 1066 לא ידעתי היכן להשיג, עד שבסיור אצל אלעד יונג, שהוא קבלן איסוף יבולים מיוחדים, סיור בו חיפשתי חלקי קטפת חד-טורית מודל 22 של ג'ון דיר, סיפר לי הנ"ל על אהבתו לטרקטורים של אינטרנש. יש לו כבר 24 טרקטורים כבדים למדי שנותנים שרותי גרירה בעיקר סביב הקומביינים השונים שהם מפעילים. ואכן ראיתי שם עומד מצוחצח ומוכן לעבודה ולתחרות משיכה 1066 ללא הנעה קדמית עם גיר רגיל, שהיה בעבר של גן-שמואל, משק של אדומים מאז ומעולם. זוכרים את ריפתין? וכי היה מסכים סוציאליסט זה לטרקטור בצבע שונה מאדום?! אלעד הרים את הכפפה מיד- תגיד מתי ואני מתייצב עם הטרקטור. במקום קבענו ליום שישי שלפני יום העצמאות, זה היום שיהפוך ליום התחרויות השנתי המסורתי במשיכת טרקטורים לפי קטגוריות של גיל, כוח, משקל ומבנה הנעה. בדחילו ורחימו התקשרתי לשעיה. אין בעיה אמר ,הטרקטור שייך לבני (שקיבל אותו מאבא מתנה ליום הולדת 8), אם הוא מסכים, כך יהיה! הסתבר שהילד ידען גדול בתחום, מבלה שעות רבות בלימוד ההיסטוריה של המיכון החקלאי בארץ ובעולם והשכלתו מרחיקת לכת. כיוון שידע ששעיה לא יגיע בקרוב לשיפוץ של ה- 5020 הסכים שניקח את הטרקטור אלינו, נשפצהו ונשמרהו במוזיאון ונזכור שבעצם הוא שייך לו ויום אחד יחזור אליו. זכרו את השם, תובל קישוני, צעיר האספנים בארץ וילד שגדל ספוג באהבת האדם והארץ, יראת שמיים וחיבור לאדמה ...
וכך התחרות קורמת עור וגידים ולא נותר לנו אלא לפרסם וגם להביא את ה- 5020, שאמנם הגיע בנסיעה מכפר חסידים לשדה יעקב, אך האם יגיע בנסיעה לכפר תבור?? קבעתי עם שעיה ביקור ביום שישי אחה"צ (ערב חג שני של פסח). שעיה בדיוק היה בשלפשטונדה.
קיבל אותי תובל וניגשנו ל- 5020. התרגשות גדולה. הוא אכן שלם לחלוטין כפי שזכרתיו.
כנף ימנית מעט כפופה פנימה, המושב של הכיסא גמור, אבל הפחים נראו מושלמים.
הטרקטור, מסתבר, הגיע לבקר בכפר חסידים, בעז עבד עמו זמן מה וכשעברו ל- 8430 השביתו אותו בתוך אחד ממבני המגמה הטכנו-חקלאית של בית הספר. וכל זה קרה ב- 2001 או 2000 . הצבע עדיין צבעו המקורי! המודל, כנראה 68', נרכש עי הסוכנות להיות טרקטור החריש של ההתיישבות בבקעת הירדן. בוכריס מיבנאל קנה אותו ובקר מכפר חסידים קנה ממנו. יש לו ריתום מהיר ומחרשת ארבעה סכינים 18 אינץ', חורש מחוץ לתלם וכו'... סיכמנו שביום חמישי הבא, אגיע על מנת לטפל בו לפני תנועה.
באמת הגעתי עם עבד ביום חמישי בבוקר כשבאמתחתנו צינור גומי 35 מ"מ קוטר פנים להחליף צינור עוקף תרמוסטט (המכונאים הותיקים שרגילים ל- 19 מ"מ במנועי ה- 404, אומרים לי שלא יכול להיות...), מצבר וסטרטר סטנדרטי של ג'ון דיר, דלק נקי וסט כלים. התחלנו לעבוד ושעיה שהגיע בינתיים, חתר לטיפול חצי שנתי מלא: הורקנו השמן, הוצאנו פילטר וניקינו, גם פילטר אויר ניקינו, מלאנו קצת שמן הידראולי וניגשנו למלאכת התנעה. כיוון שהסטרטר הסטנדרטי ממש לא התאים , ניסינו להניע עם 12 וולט על היחידה האוריגינלית. כמובן שהוא אפילו לא הגיב. לקחנו החלטה לתת משיכה ולהניע... אבל חסרה לו זרוע התפעול של משאבת העזר, כך שגם להוצאת אויר ממערכת לחץ נמוך יש לגרור... הוצאת אויר ממערכת לחץ נמוך פעלה כסידורה, סגרתי בורג ניקוז וסימנתי לשעיה להמשיך... פול גז במהלך שישי... המנוע הסתובב כשורה ללא שמץ של עשן... עצרנו, פתחנו צינורות דלק והמשכנו בגרירה. הגיע גם תובל אחרי שאמא שלו מיהרה להביאו מבית הספר, שיצטרף לחוויה.
כבר התקרבנו בגרירה לכפר יהושע ושום דבר לא קרה...
יש ל- 5020 חלון גלגל תנופה כמו לכל ג'ון דיר ולרוזה מסטר חלון זימון כמו כל רוזה מסטר.
פתחתי את שני החלונות, הכנסתי מברג 10 לגלגל התנופה והתחלתי לסובב.
שעיה אחראי על חלון הזימון. לא זז, הוא אומר לי...אתם יודעים מה פרוש לא זז? במקרה הטוב, ציר משאבת הדלק גזור!
השעה הייתה כבר שתיים בצהריים. נגררנו חזרה לחצר וחילצנו את משאבת הדלק (מחר תחרות!).
אכן ציר גזור. טלפון בהול לפרופסור רובינשטיין העלה שאין לו ציר שכזה. לא הייתה לנו אפילו אפשרות לחלוץ ציר, להתקין אחר ולראות האם המשאבה תפוסה. ואז נזכרתי ב- 5020 שעומד במוזיאון, היחידי שאת מנועו לא שיפצנו בשל הידיעה שיום אחד נקבל את זה של קפרא. אחרי שיחה עם אמיר אליאס במכון המשאבות בנצרת זינקנו לג'ונדירלנד, לנסות לחלץ משאבה שברור שהיא חלודה לגמרי אבל הציר שלה בודאי שלם. בשלוש אחה"צ המשאבה הייתה בחוץ ולהפתעתי זרם קצת דלק החוצה כשפתחתי את ברגי צינורות הדלק. מי היה מאמין, שלושים שנה לאחר שהושבת במטעי הזיתים של סכנין שיש עדיין דלק במשאבה. הציר נחלץ בקלות עתיר חלודה בבסיסו. ניקיתי אותה ודחפנו הציר למשאבה של שעיה...שוד ושבר. "תפוסה לחלוטין", לפי הגדרת אמיר אליאס וגם אין סיכוי לשחרר התפיסה.
לקחנו את הציר אל תוך המשאבה ממטע הזיתים בסכנין...
קצת ימינה, קצת שמאלה והמשאבה התחילה להסתובב והגיבה כמו שרוזה מסטר צריכה להגיב .
"קליק" עם התנגדות מול כל יציאה בראש החלוקה. מדהים!
יש למשאבה מיכסה עם סולונואיד חשמלי, ניסיתי לתת לו מתח, אין קליק אבל יש עומס. קיוויתי שבגלגול הקודם כבר ביטלו את תפקוד מנגנון זה. חזרנו לשדה יעקב, הרכבנו ויצאנו לגרירה נוספת.
שום דבר טוב לא קרה, פרט להתנגשות (באשמתי) בעמוד הסככה, נזק קל בלבד.
לאור פנסי הטיוטה פירקנו שוב את משאבת הדלק וביום שישי בשמונה בקר פתחתי יחד עם אמיר את בית המלאכה בנצרת כשבשתים עשרה וחצי אמורה להתחיל התחרות. אמיר בדק והעריך שיש כאן חמש שעות עבודה לפחות. אני ידעתי שהוא אופטימי.. במקום החלטתי לוותר. אבל, בתחרות חייבים להופיע!
טלפון לעלי שהבטיח להגיע עם 4230. עליכם לדעת, המודל הוא 73', מנוע 404 ללא טורבו אך עם 100 כוח סוס, משקל עצמי 5 טון וקצת. מה לעשות נעלה אפילו עם נבחרת הנוער, אבל נופיע!
בשעה היעודה הגיע ה- 4230 לחצר המוזיאון בכפר תבור וחנה כשאחוריו אל מרכז הכניסה לאתר.
באחת וחצי הניע אלעד את ה- 1066 וירד ממשטח הרמסע שלו, יצא דרך השער וחנה כשאחוריו אל ה- 4230. כבל שהובא מבית לחם נחשד כחלשלוש לצורך תעלול הגרירה וחוסיין מיהר להביא שתי שרשרות קשירה מהרמסע של אבו-אל-חסן. שני הטרקטורים נקשרו זה לזה תוך מתן תדריך אחרון לנהגים. מתיחת השרשרת עם הנפת יד ותחילת משיכה עם הורדת יד .
הקהל בהמוניו עלה למפלס הכביש ושקשוק מטבעות המהמרים בתוך מזוודות השליחים נישמע מכל עבר.
מטפחת אדומה נכרכה על מרכז השרשרת עת הונפה יד המזניק וברעם ענק החלו הטרקטורים למשוך אחד את השני...
קרב שכזה כבר לא ניראה במקומותינו זמן רב.
ה- 1066 נצמד למקומו, גלגליו לא זזו מילימטר. לא קדימה ולא אחורה.
ה- 4230 החל להתחפר על האספלט תוך שהוא מעלה עשן צמיגים חרוכים ...
אחרי זמן שנראה כנצח, החל ה- 1066 להניע גלגליו קדימה, תוך שהוא גורר ס"מ אחר ס"מ את ה- 4230 שבינתיים מתחפר אך לא יכול לו.
סיבוב ראשון נגמר בניצחון ברור. סיבוב שני המצב השתפר מעט ..
לקח ל- 1066 קצת יותר זמן לנוע קדימה.
אבל גם בשלישי התבוסה הייתה מלאה...
קול התמרמרות קהל השפוטים של ג'ון דיר עלה השמימה.
התנהגות ה- 1066 הייתה סופר מקצועית ואלעד אומר שפשוט עזב את הקלאץ' והמתין עד שזה יתחיל לנוע קדימה. הוא לא מבין למה לקח לטרקטור 30 שניות להתחיל לנוע. חוסיין, שעמד קרוב לשניהם, מוכן להישבע שהריח באוויר היה גם של צמיגים נשחקים וגם של קלאץ' מחליק מה- 1066 ...
אני כשלעצמי גורס, שגם לאינטרנש בן 40 שנה יש נשמה והוא פשוט איפשר ל- 4230 לתת פייט בדרך לתבוסה.
הסיפור עוד לא גמור. בכנס הבא ה- 5020, שכשל באימונים, ישוב לזירה ואני מבטיח שישיב כבודו. נשארנו בויכוח בן 40 שנה...
אז חלפה לה שנה,בה שיפצנו את הטרקטור,השלב הראשון היתה התמודדות קשה עם הורדת הגלגלים,לקח כיומים לשחרר את הקונוסים של הגלגלים עם הרבה משחרר חלודה ,חמום ומכות של 5 קג...בסוף זה צלח והצלחנו לפתוח מרווח גלגלים ולהגיע אל חבקי ה16 ממ שחוגרים את הכנפיים אל צירי הטרקטור. מצאנו את מובארק הפחח מוכן ומזומן לטפל בשלל פחי הטרקטור ריצפת המפעיל ,פחי החגירה של תא הנהג ,פחי החגירה המוגבהים של תא הנהג,2 כנפיים ,מיכסה מנוע,רשת שמאל(שלקחנו מ5020 של קוז'יקרו).רשת ימין משולש חפוי של הסטרטר..כל הפחים האלה מישקלם כמעט 600 קג.. ורצינו לקבל אותם חזרה ,ברמת גימור גבוהה ביותר.עלי לקח על עצמו להפעיל משאבה חזקה על מנת לנקות את גוף הטרקטור ביסודיות כהכנה לצבע..שבועיים אחרי העברנו את הטרקטור לסככה במישטח של אבואלחסן וחיכינו להזדמנות להשלים השיפוצים(קלאצ' תקוע,רדיאטור נוזל,אין מערכת חשמל,הילוכים לא מחליפים כיאות,PTO לא מתפקד,כבל הרמת זרועות לא מתפקד ועוד כ5 6 רג'קטים.. כך הלך והתקרב יום הכינוס העולמי השני לאספנים(24 לאפריל השנה) בששי האחרון לפני יום העצמאות ה61.
בינתיים מספר לי בקר שבוכריס מכיר את ההיסטוריה של הטרקטור.מי שידע באמת זה בוכריס הצעיר שהפעיל אותו לפני 20 שנה פעם אחרונה כשהשתחרר מצהל.הם קנו אותו מאירגון לציוד כבד של צמח שנוהל עי בן יעקב מדגניה א. שרול בן יעקב מכיר את הסיפור וזוכר מצוין את הטרקטור בצמח.. את סיפורו נביא בקרוב...
כך או כך הנענו את הטרקטור עם משבה של 404 שאמיר תיגבר את מהלך הפלנג'ר על מנת שתתן יותר דלק...הוא הניע קשה אולם מיד התיצב וצלילו הערב התנגן בעמק רמת צבי..קול שכזה לא נישמע מעולם באזור ואפילו זקני "אירגון הגליל" מודים בכך ,נהמתו הם אומרים מתאימה לחלוטין למיבנהו ה"דובי" הגדיל אחד והגדיר את יופיו ,כל כך מכוער הוא שזה יופיו.." הטרקטור רעם ונסע ללא ארובות ופחים ממישטח נעורה לחצר האחורית של מוסך רובינשטיין בגבע..כאן החלטנו יקבל את השיפוצים האחרונים לפני הטקס ומיכאן יצא לתחרות.בנסיעה על הגלגלים הבחנתי שמנועו חלש במידה מסוימת ואינו יכול להתמודד בהילוך ששי בעליה הגדולה של גבע,מואדי סידר לישוב..ה3020 היה עולה בשמיני ויורד בקבוצה לשישי ...אז למה זה עם 130 כס לא יעשה זאת? הפיתרו הסתבר כשעליתי איתו על המישקל הטרקטור שקל למעלה מ9 טון!!! במתקונת שאתם רואים אותו ,אז מה פלא שכל עליונת משגעת אותו.. פיניתי כל סדר יום אחר והקדשתי כל שבועיים האחרונים לגמר עבודות השיפוץ והרכבת הפחים זה לא היה קשה אילולא בחרתי לעשות זאת אצל רובינשטיין...כל דבר צריך להתבצע באופן מושלם שכן אם תתן לטרקטוריסט טרקטור "בערך" תקבל חזרה טרקטור מפורק...תפיסת חיים שמגבש הוא כבר 60 שנה .אז אנחנו מוכנים להכנס לתלם בסוף שיפוץ זה... ואכן סימנו העבודות אספנו הפחים ,שלטים וחשמלאי רכב ובשעה טובה הגענו לתחרות בכפר תבור תוך אבטחת ההופעה של 1066 עם אלעד בכנס. ישנתי טוב בלילה ,אלעד קיבל הודעה על משקלנו והבטיח להכניס מיים ב1066 ולתלות משקלות...האמת שלאור התוצאות לא ניראה לי שזה באמת משנה..היה לי ברור שאנחנו הולכים לנצח. התכנסנו כל האספנים ,זה ארוע חמוד שאנו הופכים אותו למסורת שכן החבורה הזאת לומדת לסייע ולפרגן אחד לשני ומותר לגלות שאפילו אבשי מרגולין קשוב היום ומוכן לעזור בחלקי חילוף מהמלאים האינסופיים שלו,בטח חדוותי ואברימל,אפילו אני הינוקא מתגאה להתחלק בכל עודף שיש..
הטרקטור עמד בשערי המוזיאון "ה5020 של תובל" קראנו לו..ובאמת ,תובל הצטלם עליו ,קישוני לא הגיע ,אז הסבא מיצד אמא עמד בראש המישלחת המישפחתית..איש מרתק.
ובשעה היעודה התכנס כל הציבור ,המנועים רעמו השרשרת חוברה לה יחדיו ולאות מוסכם אלעד ועלי שיחררו המצמדים...ויכוח של למעלה מארבעים שנה עומד להסתיים...אפילו ירסק המאבק את שניהם המפעילים הולכים על זה עד תבוסה או ניצחון או מוות של אחד משני הטרקטורים....אבל זה ניגמר בזילזול מוחלט,ה5020 של תובל אפילו לא התאמץ,לא החליק,לא הוציא עשן ופשוט נסע קדימה בהילוך 3 ודיפרנציאל סגור כאילו קורא לאלעד לחבר גם את ה"מגנום" לשיירה ..שיקח את כולם עד העמק המערבי! איך שהתרגשנו..!
כנסו ל U TUBE ותראו את התחרות,בלילה עוד הגיע מובארק לבצע תיקוני צבע אחרונים ואורחי שבת
שעברה כבר יכלו לראות את הטרקטור של תובל במלוא הדרו וסיפורו המיוחד עמו.
בעוד 20 שנה כשנהיה קצת יותר צעירים הוא יחזור לשדה יעקב ויהיה נידבך נוסף לזכרם של ענקים שהובילו את המכונות החקלאיות גם שם.