סבא שלי היה אומר

הפעם על "המשכילים וטיפשים".

איך מצטיירת לכם נעמי בלומנטל? נראה כאילו היועץ שלה היה בעלה (כנראה רופא גדול ומשכיל…). איך אפשר לתת כל כך הרבה עצות שגויות? איך אפשר לטעות באופן כל כך שיטתי בהבנת הנקרא, ולאורך כל כך הרבה שנים? איפה הקומונסנס, היכן ההבנה שמשהו עקום פה ומותר לזוז הצידה ולא להשתתף בהשתנה המשותפת מהמקפצה… דחילק, אנחנו לא אידיוטים!

אז נחזור כמה שנים לאחור, כשהייתי ילד די מופרע. בכיתה ז' התעמתתי עם מורה חברת קיבוץ, שהיתה די בסדר אבל בעיקר מקובלת על הזרם המרכזי בקיבוץ. סייעו לאותה מורה: מנהלת בית הספר, שגם היתה מהקליקה של "די אפסים" אבל שייכים ל"טובים", והיתה המנהלת ההיסטורית שישבה גם בראש "וועד בית ספר" (חבורה של ילדים טובים שהתעללו באישור "הקבוצה" באחרים), ומורה צעיר ומבריק אבל בהחלט יהיר ושחצן. בקיצור, חבורה בהחלט בעלת תארים אקדמיים, השכלה, מורשת קיבוצית נאה והשקפה חינוכית מגובשת. כל הצוות הזה התגבש להעיף אותי מבית ספר. עד היום לא ברור לי בדיוק למה –  ייתכן וזה היה קשור בדומיננטיות של סבתא שלי שכיכבה מספר שנים כמורה שם, והמשיכה הישר לראשות הסיעה של מפא"י בכנסת הראשונה, או אולי משהו אחר. בכל מקרה, על פי מיטב המסורת של "כפר קטן", אל תחפשו את זה בגופו של עיניין …

הייתי בן חסותו של סבא, ונרתמו לעזור בחור שאימץ אותי בדיר, ובחורה שלימדה אותי מתמטיקה. אפשר שהומצאה באותו יום מסגרת חינוכית חדשה. זה עבד מצוין והיתה לי גם תכנית לשנים הבאות: ידע כללי  מה"משוגע" של הכפר, מדעים מדויקים מאותה גברת (אפשר לגלות את שמה למעוניינים בלבד), אומנות בחוגי ערב אצל המורה לציור (הטובה מכולם!), עבודה, מקצוע וחוכמה אצל סבא במוסך.

מערכת החינוך געשה ורתחה, שהרי הרבה מאד השכלה היתה שם. ישבו על המדוכה מספר ישיבות והחליטו שכזאת לא תהיה במקומותנו. לאחר מספר ישיבות נמצא הפתרון: יש לשלוח את הנ"ל למוסד חינוכי! (די מקובל אז בתנועה הקיבוצית, ייתכן וגם הגיוני באותן משפחות שייטיב הדבר אם ינותק הילד קימעה משם..). בכל אופן, כונסה ישיבה חגיגית וזומן סבא שלי להאזין לדבר החוכמה שהוא פרי מאמץ שכלי של מיטב המחנכים ותוצרתה הישירה של תקופת ההשכלה. הרצאה גררה הרצאה ולבסוף הוצג הפיתרון לפני סבא:  "רשמנו את הנ"ל לשנה הבאה ל"נווה צאלים" בהוד השרון".

כיוון שלא הייתי שם אלא קיבלתי דיווח בדיעבד מסבא, אני מרשה לדמיון קצת להשתעשע: השתררה דממה אולי למשך 20 שניות. זה הרבה זמן. סבא היה מופתע לחלוטין בגלל כמה סיבות. ראשית, הוא היה מנהיג מוסווה ענק, המון ביטחון עצמי ואמונה בדרכו ובהחלטותיו, ומי הם שיעזו להתערב בנושא שהוא כה פרטי ומשפחתי. שנית, איך העזו להתקדם כל כך רחוק בדיון בנושא בלי להתייעץ עימו (אגב, המרות הממסדית בקיבוץ של פעם הגיעה לרמות של הודעה לציבור בצהריים שעכשיו לילה והרוב הסכימו…). ושלישית ולעצם העניין, מה פשר ההחלטה המטופשת והבזבזנית הזאת (סכום כבד – נווה צאלים)? אבל סבא שתק (כאן כבר יש עדות…) ולקח לעצמו עוד 10 שניות שתיקה. ואז קם תוך שהוא מוריד את משקפיו ומנגב אותם, הוציא מכיס ה"פיז'אק" את נרתיק הפלדה, פתח אותו, הכניס את המשקפיים וה"קלאק" של סגירת הנרתיק סיכם את המעמד. "שלא תעזו לגעת בילד," הוא אמר,  ויצא מהחדר. חיכיתי בחוץ. הוא נשם נשימה עמוקה וסינן בשקט "עדיין משכילים וטיפשים". את משמעות ה"עדיין" למדתי מאבא, על כך בפעם אחרת.

אז זהו, תהיה הרופא הטוב בעולם, תשבי מאה שנה באוניברסיטה, תביאי תעודות שאפילו טרטמן לא תצליח למצוא - במורשת היהודית יש משקל ענק ל"שייכל" לפחות מהכיוון של התרבות היידית, אינני מכיר את מסורת המזרח ביהדות. גברת נעמי ויועציה פשוט נפלו כי אפשר למכור לנו "השכלה" גם בלי "שכל". אז אנחנו לא מטומטמים!

יחד עם זאת, האם ישיבתה של בלומנטל בכלא תתרום משהו להפסקת ההשתנה מהמקפצות בארצנו? מסופקתני. לפיכך, מתוך הצורך בחיסכון בכספי ציבור ונאורות חברתית, ומתוך הצורך ברחמי חברה למי שלא הבין או פירש לא נכון מה לעשות, מי שלא עמד בתור ל"שכל" אלא ל"השכלה", אני קורא לשלטונות למצוא סעיף עליו יש לרדת מהעץ הזה. עבודות שירות זה די והותר. נעמי היא בחורה מצוינת בסוף היום!