טיול שטח בעקבות גדעון

הנה אנחנו מכונסים על גבעת יהונתן ומשקיפים על עמק יזרעאל ובצפון מזרח בולטת רמת יששכר.

שבט יששכר יושב מצפוננו ומזרחה ומאחורינו שבט אפרים וחצי המנשה שחציו השני מעבר הירדן. 
גדעון בן יואש, תושב עופרה שנוטים אנו לשייכה לטייבה אשר ליד מולדת, סובל כמו שאר תושבי האזור מחדירת המדיינים שמשליטים טרור, חומסים את הסחורות ומטילים חיתתם על האוכלוסייה. 
המדיינים היו מספר שבטים, בראשות מלכיהם עורב וזאב, שהגיעו לאזור כסולות שמאחורי גבעת המורה ממקום מושבם בעבר הירדן הדרומי. במסלול הגעתם, חצו את הירדן באזור יריחו והתקדמו ללא עימות עם התושבים המעטים בצד מערב של הזור והרור, עקפו את בית שאן למרגלות הגלבוע וחצו את עמק יזרעאל ונחל חרוד באזור האוכף שבין בית השיטה לגבעת קומי, המשיכו דרך רמת צבי לגזית, עקפו את רכס תמרה מצפון ונכנסו לבקעת כסולות בין וואדי בירה לרכס תמרה, בערך במקום הישוב מייסר של היום. 
והנה עופרה, היא טייבה, נמצאת על מסלול זה. זה יהיה גם מסלול הנסיגה של המדיינים. אימות לפשיטת שבטים בדואים על אזור כסולות נמצא במפתיע בסיפורי שבט הסיידא, יושבי אום אל ראנם של היום. אבו טלאל יודע לספר על עקירת השבט ע;">
בשנת 1947 פתאום, משום מקום, הגיעו שוב כ- 1000 בדואים והשתלטו על בקעת כסולות והמעין הנמוך של אינדור הערבית תוך שליחת צאנם לכל עבר כולל לאדמות כפר תבור... התערבות נחרצת של הצבא הבריטי ושומרי השדות של היהודים, הביאה להבנה כי עליהם לעזוב והפעם הזו זה נעשה ללא שפיכות דמים. 

נחזור ל- 1200 לפני הספירה. אחיו של גדעון נרצחים לרגלי התבור ע"י מלכי מדיין וגדעון מנסה לרכוש עמדת מנהיג צבאי בהתארגנות השבטים ללחימה במדיינים. אחד הניסים בעזרתם הוא משכנע את השבטים בכך שהאל תומך בשליחותו (הכוללת מאבק בבעל...כמובן) הוא נס גיזת הטל: בוקר אחד היא ספוגת מים כשסביבה הכל יבש ובוקר אחר היא יבשה כשסביבה הכל רטוב. גדעון הוא ילד שדה אמיתי שמכיר היטב את התנהגות מזג האוויר, גם ללא תואר של חזאי מוסמך. הוא מכיר את התנהגות ערמות הצמר שהוא גוזז מצאנו (מכאן השם גיזה). תכונתה של ערמת צמר, שהיא מבודדת את האוויר הכלוא בתוכה בעת שהטמפרטורה סביב משתנה. כאשר סביב חם ולח ובלילה יורדת הטמפרטורה מתחת נקודת הטל, יבצבצו טיפות טל על כל העשבייה שסביב פרט לגיזה עצמה, שהאוויר הכלוא בה שומר על טמפרטורה גבוהה, מעל נקודת הטל...והנס ההפוך יקרה כשהאוויר קר בתחילת הלילה עם לחות נתונה ובהמשך יחדור אויר חם עם לחות נמוכה, השטח סביב מאבד כל טיפה אל תוך האוויר שסופח את הלחות- ואין טל, לעומת הגיזה, שעליית הלחות באוויר סביבה נתקלת באוויר הקר הכלוא בה ולכן משחררת טיפות טל, כמובן רק על הגיזה. (למבינים כדאי להתעמק בשאלת מפל הטמפרטורה הסטנדרטי והאינברסיה בעמקים...). 

אכן שוכנע העם בשליחות גדעון ומתכנס בהמוניו, שלוש רבבות, עפ"י המסופר, בהר הגלבוע, שמשמש אזור מצוין לריכוז כוחות שעיקרם מהשבטים אפרים ומנשה. 
בניפוי ראשוני משאיר גדעון רבבה אחת ושולח את השאר הביתה, תוך שהוא מעליב במעשה זה את ראשי שבט אפרים ויושבי הגלעד, "מי חרד וירא ישוב ויצפור מהר הגלעד..." אבל ההנחיה האלוהית היא, "עוד רב העם.." 
הבה נעלה על הרכב ונרד בסרפנטינות מגבעת יהונתן ליד הגל-עד לנופלים בקרב מרץ 48' על הגלבוע, ונמשיך אל תוך הגן לאומי של מעיין חרוד (תשלום בשער). נלך רגלית אל מערת הנביעה של המעיין. כאן מכנס גדעון את מחנהו ומבצע את מבחן לקיקת המים. מי עובר את המבחן? אלה שנכנסים עם רגליהם אל המים וכורעים כשבשמאלם החנית, פניהם אל האופק ובימינם הם מרימים מים ולוקקים מין היד! 300 איש נבחרים מתוך הרבבה. כל השאר, אלה שהניחו נשקם שלא נזהרו, כרעו על ברכיהם והורידו ראשיהם אל המים, אלה כמובן פסולים כלוחמים וכאנשי שדה. 
הפרשנות המקובלת אצל הציבור הדתי היא, שהירידה על ארבע והורדת הראש אל המים מדמה השתחוות לבעל... אפשר לנסות כדי להבין כמה המבחן הזה משכנע! 
גדעון, איש שדה מעולה ולוחם ללא חת, מחליט על תקיפה לילית בראש מחנה לוחמיו הנבחרים. ולמה המיידיות הזו? גורם ההפתעה. הרי המולת מחנה הישראלי נמשכת אל תוך הלילה. התשמועים המדייניים בודאי במרחק לא רב, מדווחים על הערכות שגרתית במחנה הישראלי. לא מורגשת שום הכנה קדחתנית ללחימה מידית.. בודאי שלא מורגש "ליל חנייה.." כמאמר אלתרמן. לכן, זה הזמן להפתיע ולתקוף ובראש מחנה קטן , כשכל השאר יצטרפו למרדף ספונטאני באור ראשון תוך שהם מיירטים את נתיב הנסיגה של המדיינים בנקודות השונות. 

גדעון יוצא במהירות למסע הערכות מעל המחנה המדייני. נקודת החלפת הכוח, אחרי המסע המזורז, תהיה שרשרת הגבעות שהיא השלוחה הצפונית של גבעת המורה, היום תחנת הכוח של אלון תבור והגבעה המיוערת מעל אינדור הערבית שהוחרבה ב- 48'. 
היציאה לנקודת ההיערכות להסתערות תהיה אחרי אור אחרון, משמע שמונה בערב. עם ההגעה לנקודת ההיערכות יישלחו תשמועים לשולי המחנה המדייני בהתגנבות יחידים ויחזרו לדווח כל שעה. בינתיים יספיקו הלוחמים להתאושש. ההסתערות תחל בראש אשמורת תיכונה כלומר בחצות. על גדעון ולוחמיו להגיע תוך 3 שעות, לכל המאוחר בשעה אחת עשרה בלילה, אל נקודת ההיערכות ולחכות לדווח המרגלים, מה שיביא להחלטה על פריסת הכוחות בשלושה ראשי חץ, הדלקת כל הלפידים והסתערות מתואמת למטה אל תוך מחנה המדיינים. שלוש שעות מסע ממעין חרוד אל מעל אינדור הערבית נראה אפשרי בהחלט. הבה ניבחר במסלול ונעשה אותו, ברובו ברכב. 
נחזור לרכבים וניגש לשער היציאה. מכאן נמדוד זמן ונפתח בנסיעה מהירה בתוואי הכי קצר, הכי חסכוני באנרגיה והכי ניסתר אל נקודת ההיערכות להסתערות אל מחנה המדייני שנמצא "מעבר לגבעת המורה, מצפון לה...". מוסתרים ע"י סוללת המאגר המערבי של עמק יזרעאל נגיע לתחנת רכבת העמק של כפר יחזקאל, נחצה את הכביש הראשי וניכנס לכביש העולה לכפר. אחרי 150 מטר ישנה ירידה ימינה לדרך עפר לכיוון מזרח. נרד בה עד שנגיע לוואדי סידר (נחל שיזף או נחל גבע, שכן הוא עוקף בסיבוב את גבעת קבוצת גבע). נפנה שמאלה ונרוץ לאורך הוואדי תוך שאנו נבלעים בגבעות המשתפלות מגבעת המורה. נחצה את צומת טבון ונחל גבע ונמשיך עד נקודת המפגש עם וואדי קרה, בערך 2 קמ' לכיוון מזרח. כאן ניפנה חדות לכיוון צפון וניבלע בתוך וואדי קרה... ראו התקדמנו כ4 ק"מ ללא טיפוס בכלל! וואדי קרה יוביל אותנו עד נקודת המיפגש עם וואדי שיורד מהעבלק, כאן אגב גבול אדמות חנקין, וכאן גם המצבה של הרצל אלוני שנפל קורבן למרצחים ב- 38' בעת שסייר וגרש רועים ערביים שפלשו אל שטחי העבלק. 

נמשיך בתוך הוואדי אל האוכף שמחבר בין חירבת קרה לגבעת עבלק, והנה אנו נפתח הנוף של האדמות המעובדות לרגלי גיבעת המורה, הרי החושך כפי שנקרא המקום ע"י ילדי גבע, שכן מה שמעבר לחירבת קרה היה מאיים ומפחיד עד קום המדינה (והשם נשאר לדורות). נחצה את השטח המעובד בדרך כזו או אחרת בין חלקות הגידולים השונים. נשבור שמאלה וימינה אל האוכף שמסתמן לפנים בין הגבעה הגבוהה של גיבעת המורה משמאל, לבין הגבעה שיושבת מעל הכפר נעורה. אנו דוהרים ישר לפנים ונתקלים בגדר המחנה הצבאי של נעורה. המחנה תקוע ממש לפני הגבעה השלטת על המחנה המדייני. נעקוף אותו בדרך החוצה את הכפר נעורה, או משמאל, על דרך האורך ה"רצה" על גיבעת המורה (מצפון השלוחה) על מנת להגיע אל נקודת התצפית וההערכות.... בכל מקרה, לא שכחנו ללחוץ "סטופ" על הסטופר בהגיענו בהיחבא אל גדר בסיס נעורה. 
הנה לקח לנו כל המסע כ- 23 דקות בלבד, אמנם בקצב נסיעה מהיר, אך המסלול קל גם למסע רגלי. 

העקיפה מחזירה אותנו אל הכניסה הרשמית למחנה הצבאי. דרך מגרש החנייה שמשמאלנו ניסע אל כיוון פסגת הגבעה הצופה על אינדור והמחנה המדייני. מכאן ניתן לראות את המקום בו נתקלנו בגדר המחנה הצבאי וקירבתו אל נקודת ההיערכות הבה נעלה לראש הגבעה (כדי לעלות ברכבים יש לתאם את המעבר עם אמיר אנגל שהקים שם חניון חקלאי ומרכז לחוות רעייה של בקר בגבעת המורה. השער לרכב נעול וללא תיאום תיאלצו לעלות רגלית), ממנה נשלח למטה את התשמועים ונשלח גם את הכוחות התוקפים לעוד שתי נקודות מוצא- אחת מזרחה לגבעה הבאה ואח מערבה לגבעת תחנת הכוח של אלון תבור. 23 דקות של רכב 4X4 שוות לשעתיים עד שעתיים וחצי של מהלך כוח מהיר, כולל 10 דקות מנוחה. 
גדעון מצטרף לכוח הסיור ושומע על חלום שפירושו: צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדיין, משמע חרב גדעון תכה במחנה מדיין...גדעון חוזר למקום ההיערכות עם ההחלטה שהתקיפה תתרחש מייד. 
הדליקו לפידים והחביאו אותם בתוך הכדים, ועל פי אות יצאו בת אחת שלושת הכוחות אל המחנה המדייני הענק, תוקפים ותוקעים בשופרות... מהומת אלוהים. שלוש מאות שופרות ושלוש מאות לפידים באמצע הלילה! תארו לעצמכם את האפקט האור קולי. המחנה המדייני, שאינו הומוגני, פותח במנוסה ויד איש באחיו מרוב בהלה... 

שימו לב לדרך הנסיגה שהותיר להם גדעון לכיוון ואדי בירה. אבל הם לא יורדים אליו אלא פונים צמוד לשלוחת תמרה לכיוון גזית ושם חוצים את האוכף ודוהרים על דרך אייזנהאור לכיוון בית השיטה. 
זוכרים את הנתיב היסטורי שבו הגיעו המדיינים? זהו גם נתיב הבריחה. בינתיים מצטרפים 10,000 יושבי מחנה מעין חרוד למרדף ושליחי גדעון מארגנים את שבט אפרים שירד בעין פרעה ויחתוך את נתיב הבריחה. רוב המדיינים נהרגים במעבר הירדן, בערך בגשר דמיה. עורב וזאב חוצים בראש מחנה של 5,000 איש, אך לוחמי גדעון חוצים וקוטלים אותם בארץ מדיין! עלבון! 
הכיצד לא הטיל גדעון על אפרים את משימת המרדף אלא הסתפק במשימות חסימה בשבילו? גדעון נחלץ במשפט "הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר?"... וכך התרצו והצטרפו ללחימה... עדיין נותרה התחשבנות עם זבח וצלמונה שלא סייעו ל- 300 הלוחמים במזון ומשקה... ועת חשבון הגיעה, שכן היו אלה זבח וצלמונה שהרגו את שני אחיו של גדעון. אין מחילה לשני המלכים לאחר שמישהו מלשין על חלקם ברצח. בקשתם האחרונה מתמלאת וגדעון הורג אותם במו ידיו..... 

והנה בבית השיטה מסתיים הסיפור ואיתו המסלול.